צוות התלמידים הנבחר ייצג את מדינת ישראל, אל מול 28 מדינות מרחבי העולם, בתחרות הבינלאומית SAGE עם המיזם LS BAND. מדובר בצמיד חכם שפותח במיוחד עבור אנשים מבוגרים וקשישים. הצמיד יודע לזהות כאשר אדם מבוגר נמצא במצוקה ושולח אות מצוקה ובקשה לעזרה לגורמי ההצלה ולמעגל אנשים קרובים. חמשת חברי הקבוצה מיכאל קושניר, בני רוטלוי, דניאל גורביץ, אדוארד נפומניאשיי ומקסים גוטמן עבדו על המיזם שנה שלמה בעזרת מנטורים מובילים בתחומי ההייטק השונים וביניהם חברת מוטורולה, צ'ק פוינט, יעל תוכנה, רפורטי, אפקום ואחרים.

מרכז היזמות בתיכון עמל שבח מופת בתל אביב מקיים תוכנית חינוכית ייחודית וחדשנית שמקדמת לימודי יזמות בצורה מעשית כבר בשלב התיכון. מרכז היזמות בתיכון עמל שבח מופת הוקם על ידי רשת עמל על פי מודל ייחודי שפותח ע"י מנכ"ל קבוצת עמל עו"ד רוית דום עיני והורחב על ידה לבתי ספר נוספים.

לפני כשנה רשת עמל פיתחה שיתוף פעולה עם הארגון הבינלאומי sage global בו חברות יותר מ-30 מדינות בעולם. התחרות היוקרתית אותה מקיים הארגון משתפת פעולה עם ארגון האומות המאוחדות למען שיפור העולם וקידום רווחה, שלום והיציבות העולמית. כל שנה התחרות מתקיימת במדינה אחרת והשנה היא התקיימה באודסה שבאוקראינה. בתחרות ב- 2016 שהתקיימה בפיליפינים הצליחו תלמידי ביה"ס להגיע למקום השלישי מתוך 31 מדינות, הישג מאוד גבוה ואף נדיר עבור מדינה שמשתתפת פעם ראשונה בתחרות.

הנציגים הישראלים גברו בשלב חצי הגמר על סין וארמניה, ובשלב הגמר התחרו מול ארה"ב, אירלנד ואוקראינה. הם נתנו הופעה מרשימה ביותר בשלב הגמר וזכו לא רק בגביע הנחשק ובמקום הראשון, אלא גם להערכה רבה מכל משתתפי ושופטי התחרות.

בני רוטלוי, תלמיד במרכז היזמות של עמל וחבר במיזם LS BAND: "האנרגיות היו מטורפות בדיוק כמו בשנה שעברה, לא האמנתי בהתחלה שזכינו במקום ראשון. התחילו להכריז על הזוכים מהמקום הרביעי ומעלה וכל קבוצה שזכתה הורידה לי אבן ענקית מהלב . אני כל כך שמח שיצא לנו להתחרות השנה פעם נוספת ולשפר את הביצועים שלנו מהזכייה במקום השלישי בשנה שעברה. אני ממש גאה בחברי הקבוצה שלי שעזרו אחד לשני להתגבר על המכשולים בדרך. וכמו שקרטיס דה ברג מנכ"ל ה- SAGE אומר "התחרות היא בשביל לבנות גשרים", ואני מאושר שהייתה לי ההזדמנות לפגוש עוד 200 בני נוער מכל כך הרבה מדינות שונות עם מיזמים מדהימים".

לב ברמן, מנהל מרכז היזמות בבית הספר עמל שבח מופת ורכז ישראל של תוכנית SAGE GLOBAL: "אני פעם שניה בתחרות- ופשוט אין מילים, הלוואי שכל תלמיד ישראלי יזכה לחוויה כזו. כולנו עבדנו מאוד קשה, מיום תחילת החופשה כל הצוות כולל תלמידים שלא יכלו להגיע לתחרות עבדו במרכז היזמות 10-15 שעות מהבוקר עד הלילה. אני מאמין שהדור הזה יהיה אחר לגמרי. כבר בגיל 15 הם יודעים לשתף פעולה ולחשוב ביחד איך לעשות את העולם שלנו טוב יותר אז מרתק לחשוב מה צופן להם העתיד. אני אישית יצרתי קשרים בתחרות עם כמה רכזים של מדינות אחרות- ואנחנו כבר פיתחנו תוכנית עם רכזת של סין לשיתוף פעולה הדוק בין הצוותים שלנו ועם עוד מדינות."

מנהל ביה"ס מקס סיון: "שיטות ההוראה החדשניות בבית הספר ובעיקר במרכז היזמות של עמל מוכיחות שאנחנו נמצאים בחזית החדשנות בחינוך לא רק בארץ עם 100 אחוזי בגרות שנה שנייה ברציפות אלא גם בהשוואה לכל העולם. בשנים הקרובות אנחנו נמשיך בפיתוח החדשנות הפדגוגית שתהיה מודל לכל בתי הספר בעולם ולמרכז עלייה לרגל. אני רוצה להודות למנהל מרכז היזמות של עמל בשבח מופת מר לב ברמן ולתלמידים המוכשרים שלנו שייצגו את בית הספר, את רשת עמל ואת מדינת ישראל וזכו להישג חסר תקדים שמוכיח שאנחנו בדרך הנכונה לחינוכו של דור היזמים הבא של מדינת ישראל.

מנכ"ל קבוצת עמל עו"ד רוית דום עיני: " החינוך ליזמות שאנו מובילים כיום במערכת החינוך בשילוב עם תרומה לקהילה מניב תוצאות מדהימות שנחשפנו אליהן גם בתחרות הבינלאומית. אנו שמים דגש מיוחד במרכזי היזמות שלנו על חיזוק הביטחון העצמי של בני הנוער והאמונה ביכולתם לפתח מיזמים חדשניים פורצי דרך. מאוד מרגש ומשמח אותי לראות את התלמידים שלנו כובשים את פסגת ההצלחה העולמית בתחום היזמות. כל הכבוד לתלמידים הנפלאים שהוכיחו יכולת בלתי רגילה, חשיבה יצירתית ועבודת צוות למופת. זוהי גאווה אדירה לבית הספר, לרשת עמל ולמדינת ישראל כולה. אלה הם יזמי העתיד של מדינת ישראל".

פורסם גם באנשים ומחשבים

מאת: רפאלה בלס

פתח את הכנס פרופ' עמי וולנסקי, שהודה לשרי החינוך לשעבר שהגיעו – שריד, תמיר וידלין ולמנכליהם, לפרופ' רענן ריין סגן נשיא אונ' ת"א, לפרופ' רפי נחמיאס ראש ביה"ס לחינוך, למר אלי הורוביץ מנכ"ל קרן טרמפ שנתנו חסות לכנס, לפרופ' דני שכטמן, פרופ' גבי סלומון, פרופ' דוד חן ולעמיתים מפינלנד ואנגליה שהגיעו במיוחד לשאת דברים. פרופ' וולנסקי הציג את הסוגיה המרכזית המעסיקה את מערכות החינוך בעולם – מהו השינוי המסתמן במיומנויות ובכישורים הנדרשים ואשר בא לידי ביטוי גם במבחנים הבינלאומיים החדשים? כיצד נהפוך את היוצרות ממורה אקטיבי ותלמיד פסיבי, לתלמיד דומיננטי ואוטונומי ומורה מנחה?

מנכל קרן טרמפ, אלי הורוביץ : "העשור הקרוב מזמן לישראל הזדמנות של ממש לשינוי בחינוך. גם פולין ופורטוגל חתרו לחפש דרך אחרת ותוך עשור וחצי קפצו מדרגה. ישראל חזרה בשנים האחרונות להשקיע משאבים רבים בחינוך ואגב במבחני פיזה 2009 נרשמה עלייה יפה בתוצאות מבחני הקריאה. העשור הקרוב מזמן לישראל הזדמנות לשינוי מהותי בחינוך, בין היתר כי הדור הצעיר שיצא למחאה בשנה האחרונה, מדגיש את ערכי המשפחה ומשום כך נמשך יותר למקצוע ההוראה. על פי כל הססטיסטיקות, עוד עשור, הדמוגרפיה הישראלית תהיה שונה לחלוטין מזו של היום, ואם אנו רוצים להמשיך להתקיים – זה בדיוק הזמן לחבר, להתחבר וליזום שינוי מהותי".

חירות הרוח, המחשבה והביקורת כתנאי להישג
בהמשך, נשא דברים פרופ' דני שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה, אשר הדגיש את החשיבות במתן תשומת לב אישית וכבוד לילד ולסקרנות הטבעית שלו. הוא סיפר שבהיותו הוא עצמו תלמיד ביסודי, שמע במקרה שבית הספר רכש מיקרוסקופ, והיה נלהב מאד לבדוק אותו מקרוב. הוא סיפר שלקח לו הרבה מאד זמן לשכנע את המורה להביא את המיקרוסקופ פעם אחת לשיעור, ועל התסכול שחש כאשר המורה החזיר אותו למחסן כמאורע חד פעמי, ובאמתלות ארגוניות לא אפשר לו לספק את סקרנותו הלאה.. "למרות זאת", חייך, "הפכתי את הצפייה במיקרוסקופ כחלק קבוע מאורח החיים שלי".
כיצד מחנכים ילד למחשבה רציונלית ולוגית? איך מחנכים לויכוח תוך הקשבה לזולת? איך מלמדים לשמוע לא רק להשמיע? האם משרד החינוך אחראי באמת על חינוך או רק על הוראה?.. איך מחנכים ליזמות חברתית ותעשייתית? איך לגרום לכך שילד יחשוב בגדול על השכונה שלו וירצה לעשות את זה? לדבריו של שכטמן, הדרך לעשות כל זאת היא להתחיל בחינוך הרבה יותר מוקדם, ממש מהגיל הרך, גיל שבו הילדים קולטים כל דבר במהירות הבזק. כבר בגיל הזה, כך המליץ, כדאי להתחיל ביסודות החשיבה הכמותית, החשיבה הביקורתית, לעודד שאלת שאלות והבאת הוכחות. בנוסף, ציין, כל ילד זקוק ל"מנטור". אם ההורה אינו מתאים להיות מנטור, המורה צריך להיכנס לדמות הזאת. מנטור כולל הרבה מאד דברים – ראשית דוגמה אישית של התנהגות, הכוללת תשומת לב אישית לכל ילד בכל שעה. כל ילד רוצה להרגיש שהמורה שם לב אליו. מכיר אותו. מתייחס אליו אישית. אישית, ולא חשוב במה, "ילדים שהושקעה בהם תשומת לב אישית, ולא חשוב במה, מצליחים בלימודים הרבה יותר", סיכם.

על מכונת הלמידה היפנית והתופעה הפינית
האם ניתן למדוד כל דבר?
בחלק השני של הכנס הוצגו הסרטים – מכונת הלמידה היפנית The Learning Machine in Japan והתופעה הפינית – The Finland Phenomenon. הסרט הראשון הציג את האופן שבו היפנים החליטו במודע להפוך למכונת למידה בדרך להצלחה כלכלית ולמקום עבודה מובטח. 120 שנה שהחינוך עומד בראש סדר העדיפויות. מערכת החינוך היפנית מקיפה כ-21 מיליון תלמידים, המקבלים את החינוך השיטתי והמבוקר ביותר בעולם. בכל בתי הספר היסודיים לומדים אותם ערכי ליבה באמצעות אותה משמעת נוקשה. בחט"ב הם נדרשים ללבוש מדים אחידים, והמשמעת אפילו עוד יותר נוקשה. על המחנכים מוטלת גם המטלה לגבש להם את ה"אופי הלאומי הרצוי". ההנחיות שלהם הם – "אל תחייכו, אל תתעכבו, תהיו רציניים. לא לפטפט". בנוסף, עם תום הלימודים בשעה שלוש וחצי, הם מתחלקים לקבוצות ומנקים את בית הספר בעצמם, וזאת כדי לפתח יכולת עבודת צוות ותחושת ערכים ציבוריים. להיות אזרחים מועילים. הקבלה לתיכון קשה ותחרותית. החינוך היפני מבטל אינדיבידואליות ויצירתיות, מעודד אחידות ועמידה לחצים. הם לא נדרשים לחשיבה ביקורתית, אלא לשינון ולהישגים. הישגיהם בבחינות במתמטיקה ובמדעים גבוהים ביותר. כל זאת בא לעתים על חשבון בריאותם הנפשית והפיזית, לדוגמה, תלמיד ביפן ישן 4 שעות בלילה כדי להספיק ללמוד גם בבוקר וגם לקבל תגבור בערב בבית ספר פרטי שנקרא "ג'וקי". גם בשבת מוטל עליהם ללמוד כ-6 שעות. מושג "תופת הבחינות". המחויבות מהמשפחה גבוהה מאד, האמהות מעמידות את עצמם לרשות התלמידים בכל מה שקשור להסעות ולארגון סדר היום בהתאם ללחציהם.

הקרנת הסרט לוותה בהרצאתה של פרופ' Patricia Broadfoot מאוניברסיטת Bristol שכותרתה "High Stakes, High Price: How Testing Damages Learning". ההרצאה התמקדה בביקורת נגד המודל היפני התופס את המבחנים ככלי מרכזי להנעה ללימודים ולפיקוח על סטנדרטים. לדבריה מדובר במערכת חינוך המובילה לקונפורמיות, מערכת שבוגריה מגיעים מותשים לאוניברסיטאות, מה שמעלה את השאלה, האם הצלחה במבחנים שקולה ללמידה עצמה?, ואכן מהמחקר על פדגוגיה של מורים, עולה שמבחנים גורמים לכך שהמיקוד יעבור מצורכי התלמיד לצורכי המערכת הבוחנת. נמצא גם שלמבחנים אלו אין תוצאות חיוביות באופן מובהק על הוראה ולמידה, המורים לחוצים יותר ומתמקדים בדידקטיקה הקשורה למבחנים. זאת ועוד, מהמחקר באנגליה נמצא שהמורים מתרכזים בעיקר במה שהילדים צריכים לדעת לצורך המבחנים, ובנוסף, יש להם גם השפעה שלילית על התלמידים שנכשלו. אמנם ההתמקדות כיום היא על מה שניתן למדוד אך אין ברשותנו כלים למדוד את הלמידה עצמה. כדברי המרצה, לא כל דבר ניתן למדוד, "כאשר מודדים חיים -מצמצמים אותם".
לאחר מכן הוקרן הסרט "The Finland Phenomenon" אשר הציג את המודל החינוכי שפותח בפינלנד.
המערכת הפינית מושתת על אמון במורים ואין בה מפקחים. המורה נהנה מעצמאות ואוטונומיה. בנוסף, גודל הכיתות קטן מאוד, וזמן הלימוד קטן יותר בהשוואה למדינות המזרח כגון יפן וקוריאה, Less is more. מבחינת הסטנדרטים והאחריותיות, אין בבתי הספר בפינלנד מבחנים חיצוניים ברמה לאומית (פרט לבחינות הבגרות). המבחנים המתקיימים בבית הספר נחשבים ככלים העומדים לרשות המורים לצורך אבחון וסיוע. בנוסף, בפינלנד מקיימת מסורת ארוכה של תמיכה בתלמידים עם צרכים מיוחדים. ההשקעה מתבטאת בזיהוי מוקדם ובתמיכה מיוחדת ברמת בית הספר. לכל תלמיד יש זכות בסיסית לעזרה אינדיבידואלית על פי בחירתו – תמיכה כללית, תמיכה מוגברת ותמיכה מיוחדת בכיתות ייעודיות. זאת ועוד, פינלנד משקיעה משאבים רבים ברמתם הגבוהה של במורים, והחל משנת 1971, לימודי החינוך וההוראה עברו לאוניברסיטאות ולכל מורה יש תואר שני. מדובר לא רק באיכות גבוהה מאד של המורים, אלא גם במעמד נחשק, המוערך מאוד בחברה הפינית. נמצא שמכל המקצועות, המורים חשים במימוש המקצועי הגבוה ביותר.

הקניית מיומנויות המאה ה-21 לבוגרי מערכת החינוך
הניגוד בין שתי הגישות הפדגוגיות – יפן ופינלנד, בולט בעיקר על רקע השינויים המתחוללים עם המעבר לחברה של ידע וההסבה הגוברת לכלכלה המתבססת על שירותי ידע. אלה יוצרים חזון חדש ושפה חדשה הרואה לנגד עיניה בוגרי מערכות החינוך הניחנים במגוון מיומנויות כגון: יכולת למידה עצמית; יכולת עיבוד של ידע חדש; שימוש מתקדם בטכנולוגיית המידע; חשיבה ביקורתית; יכולת ניתוח והכללה; יכולת עבודה בצוות; פתיחות לביקורת; ביקורת עצמית; יצירתיות; יוזמה וחדשנות. השיח הבינלאומי עוסק היום בתפקידו המשתנה של התלמיד, המורה, המבחנים, הטכנולוגיה בשירות ההוראה ועוד. ואכן מדינות אחדות עמלות כיום על שינוי מבנה תכניות הלימוד שלהן במטרה להתאימן לחזון זה.

ומה באשר לישראל? האם ניתן לחבר את ה"איים הבודדים" ל"יבשת רציפה"?
ומה קורה בישראל? מזה כעשור נעה מערכת החינוך שלנו בכיוון יישום המודל הסטנדרטי שרווח בעולם. עם זאת, במשרד החינוך פועלים בעלי תפקידים בכירים המעודדים את המנהלים ללמידה אחרת – לפיתוח שפת חינוך חדשה שאינה סטנדרטית, באמצעות למידת חקר, למידה מבוססת פרויקטים, מרחב חופש למורים בתכנון לימודים, שימוש בטכנולוגיית המידע, פיתוח חשיבה ביקורתית ועוד. השאלה היא האם ניתן לחבר את האיים הבודדים ליבשת רציפה? ישראל אינה פינלנד, אך דווקא התסיסה התרבותית והחברתית האופיינית לחברה הישראלית ותרבות הצעירים והנוער הרווחת בה, הולמת, במידה רבה, את המאפיינים הרלבנטיים למעבר לכלכלת הידע החדשה. חובתנו להבין את המודלים המנוגדים, ולהתמקד בשאלה איזה מבין שני המודלים הפדגוגיים ראוי ורצוי לישראל, ואולי ראוי דווקא לבחון מודל המותאם לצורכי החברה שלנו: מודל ישראלי.
פיילוט למידת חקר/ פרויקטים בישראל
החלק השלישי של הכנס עודד רב שיח מקביל ב-11 קבוצות דיון מקבילות. בחרנו להתמקד בלמידת פרויקטים. במושב זה נשאו דברים פרופ' טלי טל, ד"ר שרמן רוזנפלד והגב' דליה פניג, סגנית יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. הגב' פניג, הציגה את הפיילוט של למידת חקר בישראל ודיברה על הצורך בשינוי דרכי ההערכה. החלופה למבחנים היא להתמקד בפעילות, עבודות חקר, למידת פרויקטים, מבנים ותהליכים. לדבריה, קיימת אי רציפות במדיניות משרד החינוך בכל הנוגע לעבודת החקר, יש תקופות כאלה ויש אחרות. יש שיח מגשש בין ה"שטח" לבין המזכירות הפדגוגית – כך למשל – האם כדאי להכניס עבודות חקר במספר מקצועות מצומצם?, האם הם מיועדים רק להחליף בגרות?, האם יש להחיל אותם על יותר מקצועות וכך הלאה. לאן מועדות פניה של המערכת, האם אנו מחפשים חלופות להוראה למידה והערכה מסורתית ? לדבריה, יש בישראל כבר היום "איים" של למידת חקר, השאלה אם אפשר ורוצים להפוך אותם ליבשת, ולאיזו יבשת. שאלה זו נותרה עדיין פתוחה..

ההרצאה לוותה בסרטון מתוך חינוך לחשיבה ולמידה בדרך החקר – כנס המזכירות הפדגוגית שהתקיים במאי 2012 .

קישורים:
אתר הכנס "החינוך בישראל בין שתי תפיסות פדגוגיות מתנגשות", אונ' ת"א יוני 2012
תקצירי ההרצאות של הכנס "החינוך בישראל בין שתי תפיסות פדגוגיות מתנגשות", אונ' ת"א יוני 2012
למידת חקר ופרויקטים הלכה למעשה – כנס ארצי שקיימה המזכירות הפדגוגית משה"ח, מאי 2012
פרופ' רוני אבירם על עתיד מערכת החינוך בהתייחס לשינויים התפיסתיים בעולם
האם משרד החינוך חונק את היצירתיות של התלמידים? דה מרקר 12.7.12
כך נראים חיי המורים בשלוש יבשות, חדשות ערוץ 2, 13.8.12

נראה שתוכנית התקשוב הלאומי מבוססת על הנחות יסוד מקבילות לאלו של מערכות החינוך המתקדמות בעולם. ההנחה היא שיש לאפשר לכל משתמש (מורה ותלמיד) פעילות אוטונומית, מבוססת על מרחב דיגטאלי באמצעות מיכשור מתקדם. אלא שבניגוד למערכות החינוך המתקדמות בפינלנד, מדינת ישראל החליטה באמצעות תוכנית התקשוב הלאומי שתהליך הפיכת המשתמש ליותר דיגיטאלי מחייבת הן תכנון שיטות לימוד ומערכי שיעור "מלמעלה" באמצעות קביעת סטנדרטים ללמידה ולהערכה, והן תכנון מלמעלה וסטנדרטי של תהליך השוואה והטמעת החומרה אצל המשתמשים, מורים ותלמידים כאחד. וכאן מתחיל להיווצר פער. 

החומרה הדיגטאלית מתקדמת ומתפתחת בקצב מהיר יותר מכפי שאפשר להטמיע. אי אפשר לצפות ולתכנן את התפתחות הטכנולוגיה העתידית. לכל אחד יש את האג'נדה שלו לגבי המיחשוב העתידי הצפוי לנו. אם בשנת 2009 היה המחשב הנייד הפופולרי ביותר הן במכירה והן בשימוש, הרי בשנת 2011 כבר אפשר לראות את השינוי הגדול. על פי מחקר של חברת גרטנר, כמות הקשרים בין מכשירים ניידים וסלולרים היא זאת שמובילה את החדשנות הטכנולוגית בעתיד. זאת ועוד, המיחשוב הפופולרי הן במכירות והן בשימוש בפועל, הפך להיות נייד לגמרי [סמארטפונים, טאבלטים..]. לא ירחק היום  ומסך המגע יוחלף בתנועות ידיים, מסך המחשב יוחלף ב Smart glass, וה"לוח החכם" האינטראקטיבי – במקרן ידני קטן המיועד לניידים ה LightPad. בהתאם לכך, יעודכנו גם שיטות הלמידה, מערכי הלמידה והשיעורים.

מכאן, שהפער שנוצר רק יגדל ויש לכן להתייחס לסוגיית האוטונומיה התפקודית של מורים בהוראה בצורה אחרת.
פרופ' עמי וולנסקי מנתח את השיטה הפינלנדית בהוראה וטוען שאנחנו אמורים היינו להגיע לשינוי פרדיגמה בגל השלישי בחינוך, Paradigm shift or New Progressivism, הכולל: ביזור עמוק של סמכויות לבתי ספר, גמישות פעולה גדולה יותר למוסד החינוכי, יותר דרגות חופש למורים, התלמיד במרכז תכנון הלימודים, תרבות של אמון.

גם פרופ' לינדה המונד מגיעה למסקנה דומה, והיא שמערכת החינוך בפינלנד עובדת הפוך מכפי שמקובל בארה"ב (וגם בישראל). זוהי מערכת שבה אין כמעט ניהול מרכזי; אין כמעט מערכת לימודים מחייבת; אין מדידת הישגים בית ספרית (פרט, כמובן, למבחנים הבינלאומיים); אין השוואות בין בתי ספר; ואין תגמול או ענישה לבתי ספר לפי מידת ההצלחה הלימודית שלהם. כדי לתפקד כמעבדה לשיטות לימוד, המורים בפינלנד מחונכים בשיטה יוצאת דופן. ראשית, רק ה-15% המצטיינים מקרב הסטודנטים בפינלנד יכולים להתקבל ללימודי הוראה, ותור ההמתנה לקבלה הוא ארוך. שנית, לימודי ההוראה נמשכים חמש שנים, ובניגוד למה שמקובל בארה"ב (או בישראל), לא מלמדים את המורים בעיקר את תוכניות הלימוד או את שיטות ההוראה המקובלות, אלא מתמקדים בלימוד של שיטות מחקר ופתרון בעיות, ובנוסף, המורים כולם לומדים הוראה לבעלי צרכים מיוחדים. ההערכה של המונד היא כי הסיבה העיקרית לכך שהתלמידים בפינלנד מצליחים טוב יותר במבחנים הבינלאומיים, אינה מאחר שתוכנית הלימודים שלהם מקיפה יותר או שהם לומדים יותר שעות, הסיבה לכך היא שהתלמידים בפינלנד לומדים להתמודד טוב יותר עם בעיות, וכיצד פותרים אותן – לא משנה אם מדובר בבעיה במתמטיקה, בשפה או במדע.

המסקנה היא שאוטונומיה תפקודית למורה היא הכלי החברתי המאפשר איכות ומצוינות בהוראה ובלמידה.
סלברג הפיני כתב על הצורך באוטונומיה בתהליך הבחירה של החומרה, ויותר מכך גם בתהליך הפיתוח וההתאמה של התכנים ושיטות הלימוד. המטרה אינה לתכנן מלמעלה תהליך שיוביל לאוטונומיה של המורה, אלא לאפשר למורה להגיע למצוינות בעזרת תהליך הסתגלות והתאמה אוטונומי. יותר החלטות בידי המורים לגבי סוג החומרה שיש להטמיע, במקום לקבוע מראש מה טוב לכולם. יותר כלים, תמיכה טכנית, לגיטימציה, זמן ותגמולים למורים בתהליך פיתוח שיטות למידה, מערכי שיעור המותאמים למרחב הדיגיטאלי ופחות תכנון ריכוזי של מערכי שיעור ושיטות למידה המותאמים לחומרה ספציפית ולשיטות מובנות מראש.

שינוי התפיסה של מערכת החינוך לתמיכה רלוונטית ביכולות של המורים בתהליך ההסתגלות שלהם במקום "הובלה מלמעלה", יכולה לתת תוצאות עקיפות מעניינות. במערכת החינוך בפינלנד למדנו שכשמאפשרים ותומכים במורה, הוא עצמו מפתח "תפיסה של איפשור" ותמיכה ביכולות ובאפשרויות של כל תלמיד. באופן זה מתפתחת מערכת חינוך המבוססת על הדדיות, שיתופיות, אמון ובעיקר לגיטימציה ותמיכה באוטונומיה אישית וקבוצתית המובילה להסתגלות מהירה יותר ופתרונות מותאמים יותר למציאות משתנה, הן אצל המורים והן אצל תלמידהם. על פי מבחן התוצאה, מתברר שזה הכיוון הרצוי.

לבלוג של ד"ר אלון הסגל, לחץ כאן