מאת: קורל חזות, איידן אלסקרוב, ירדן מדנס, אלמוג אליאס.

קורל, איידן, ירדן ואלמוג הן בנות דודות. בסרט כל אחת מהן מספרת על המקרה שלה ועל העונש שהורים נתנו לה, לארבעתן היה עונש משותף והוא: להסתדר עם איפון אחד במשך שבוע שלם. כדי למנוע ריבים הן החליטו לבנות לוח תורניות שבו מתואר מתי כל אחת לוקחת את האיפון לעצמה.

"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד…"

בכל יום לקחה בת אחת את האיפון ויכלה לעשות איתו מה שהיא רצתה, כאשר נגמר הסבב הראשון של כל אחת מהן החלו להיווצר בעיות שגרמו להן לריב. ביום האחרון של השבוע כל אחת רצתה לקחת את האיפון לעצמה והן החליטו לחלק את הזמן של כל אחת לפי שעות, הבנות לא הצליחו להסתדר והחלו לריב לאחר ריבים ממושכים על האיפון, האיפון נפל ונשבר.

בשבילן זה היה סוף העולם, הן לא ידעו מה לעשות, ולאחר "התאבלות" עליו הן הבינו שמשפחה זה מעל הכל.

מאת: עדן גלבוע, שיר קאופמן ובר שריקר.

במשך השנים פתח תקווה גדלה והתפתחה בתחומים רבים, וישנם מספר יתרונות וחסרונות. כמו למשל פיתוח שכונות וכבישים שונים, אך עדיין יש את בעיית הקולנוע; קולנוע הוא מקום בילוי פופלארי לבני ונוער ושאר הגילאים, מקום חשוב שיהיה בעיר ועדיין הוא חסר בפ"ת כבר לא מעט זמן. יצאנו לבדוק נקודות מבט שונות על העיר מפי תושבים הגרים בעיר ומכירים את האזור, ומפי תיירים שהמקרים בפ"ת חדשים להם.

בחרנו בחברתינו לכיתה אשר תהיה האדם המשקיף על העיר מנקודת המבט של התיירת.

 המראיינת אשר גרה בעיר, שאלה מספר שאלות את המרואיינת, תיירת שמבקרת בעיר, על מקומות מרכזיים בעיר. "מה את חושבת בנתיים על פ"ת בזמן ביקורך?". המרואיינת ענתה: "זאת עיר יפה, מאוד מטופחת, מאוד שונה מהעיר שלי".

 לסיכום, פתח מקווה היא עיר פופלארית עם מקומות נחמדים ומושקעים, אך יש מקום לשיפור ולהשקיע בעיר.

]]> https://amalnet.org/newmedia/2014/06/17/%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a4%d7%90%d7%a8%d7%aa/feed/ 0 https://amalnet.org/newmedia/2014/06/17/%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%aa%d7%99-%d7%91%d7%9e%d7%91%d7%97%d7%9f/ https://amalnet.org/newmedia/2014/06/17/%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%aa%d7%99-%d7%91%d7%9e%d7%91%d7%97%d7%9f/#comments Tue, 17 Jun 2014 08:37:35 +0000 https://amalnet.org/newmedia/?p=2357 להמשיך לקרוא ←]]>

זהו סיפורה של ענבר מפתח תקוה, תלמידת תיכון רגילה שלא אוהבת ללמוד. יום אחד, היא מחליטה סוף סוף שתלמד ברצינות, אך למשרד החינוך יש תכניות אחרות עבורה…

מאת: מיכאל לנדאו, ענבר כהן, רותם שקרוב ויועד רוזנברג

ענבר, תיכונסיטית ממוצעת, מעבירה את התיכון ב"סבבה" ולא ממש מודאגת מהמבחנים שכולם כל כך נלחצים מהם. היא עושה זאת בלי להבין את חשיבותם העתידית של המבחנים והבגרויות, וכמה שהם ישפיעו בעתיד, עד שזה קצת מאוחר מידי.

יום אחד היא קמה ומגלה שיש לה מבחן בגרות, אבל רגע! היא לא ידעה עליו בכלל! מה היא תעשה? האם היא תשמש באחד מתירוציה הלא כל כך מוצלחים? האם חבריה יעזרו לה? המורים יעזרו לה? או שאולי היא שוב תישאר אדישה ותגיד שזה לא חשוב?

ענבר מנסה בכל כוחה לעבור את הבחינה אבל האם האדישות שלה תעזור לה הפעם?..

כל התשובות לשאלות המסקרנות האלה בסרטון הבא:

מאת: רעות גליק, מאי ביבי וטל זבידה

שלי לוי היא תלמידת חטיבת ביניים, בת 12 מפתח תקווה. ילדה רגילה לחלוטין, שפתאום, ללא התראה מוקדמת, הרגישה קושי בקריאה מהלוח.

שלי נהגה לשאול את חברה לשולחן, ארד, מה כתוב שם, עד שארד החליט שנמאס לו.
הסיפור של שלי מתחיל באמירת הזלזול של ארד "דיי, תקני משקפיים כבר!!!"
מעתה והלאה שלי חושבת על הרעיון של קניית המשקפיים- אך לא בלב שלם. הרבה חששות קיימים בליבה.
לבסוף מתברר לשלי שהיא באמת זקוקה להם, לכן אימה קונה לה זוג משקפיים.
אך סיפורה של שלי לא נגמר כאן.
אתם מוזמנים לצפות בסיפור של שלי, ולגלות, האם הכל המשיך כרגיל לאחר קניית המשקפיים?

מאת: אינה אנטונוב וליטל לוי

ישראל התפתחה המון בשנים האחרונות ופתח תקווה היא בין הערים שעברו שינוי עצום, בעיקר מבחינת בנייה. בנייני הענק מכסים כמעט כל פינה בעיר, תופעה שהיא בלתי נמנעת אך גם מצערת כיוון שהיא נעשית על חשבון הנוף הטבעי.

"אני זוכרת את פתח תקווה בילדותי מלאה פרדסים", כך מספרת ריקי אברהמי, תושבת פתח תקווה ותיקה, "לא היו כבישים, מעט חנויות ורחובות". היא מוסיפה ואומרת כי העיר השתנתה מאוד כיוון שאין מנוס מהקדמה וכי היא מקווה שישמרו יותר על הטבע שחסר לה מאוד בעיר המודרנית.

לעומתה, נכדתה ליטל לוי היא "דור שלא ידע את יוסף", היא כבר נולדה לעיר מתפתחת ומתחדשת. כשנשאלה היכן היא מבלה בעיר תשובתה הייתה כשל כל בת נוער טיפוסית: קניון, באולינג, סרטים וקניות. מה שמעניין הוא, שחוסר הבילוי בטבע לא נובע מאי רצון אלא פשוט ממחסור במקומות בילוי טבעיים בקרבת מקום.

קצב השינוי וההתפתחות של פתח תקווה הוא בלתי נתפס. אם המושבות, אשר הייתה נודעת בשל פרדסיה הפכה לעיר רועשת ותוססת, ואם היא תמשיך לצמוח בקצב כזה, כדי לשחק בטבע ילדים יצטרכו לצאת לאתרי בניה נטושים, את הפיקניקים נצטרך להעביר לכיכרות במרכזי הכבישים ואת הבלוי בטבע בקרבת הבית נוכל לבצע רק על ידי הדמיה טכנולוגית. היציאה לטבע תהיה כלולה בתכנון רב מראש, שכן נהייה חייבים לנסוע מרחק רב עבור פיסת דשא שהוא לא סינטטי, וכמובן תהיה גם בעיה של מחסור בחמצן וזיהום אויר קשה.

העבר לצד ההווה

העיר מלאה בשכונות רבות כגון: עין גנים, כפר גנים ונווה גן אך מה שאירוני הוא שזהו הזכר היחיד לגנים הטבעיים בה. בתור אנשים עם אחריות על חיינו,עלינו לחשוב האם אנו מוכנים לחיות בעיר בה בקרוב לא יישאר טבע, ולהבין כיצד אנו יכולים לתרום. אפשר להתחיל בנטיעת עץ וכמובן גם להלחם על זכותנו לטיפת ירוק בסקאלת הצבעים האפרוריים של העיר.