תיכון מח"ט עמל אשדוד שם דגש משמעותי על פיתוחם האישי של תלמידיו אשר חווים בחייהם אתגרים המחייבים אותם להתמודדות מורכבת. ביה"ס, מהווה בעבורם בית – על כל המשתמע מכך, תוך שהוא מקדם באופן רציף וברגישות אין קץ, תהליכי העצמה שמטרתם לחזק את תחושת הביטחון העצמי והמסוגלות של תלמידיו.

בתוך כך, עבדו בחודשים האחרונים תלמידי המרכז המוזיקלי של ביה"ס על תהליך יצירתו של סינגל מקורי שני (בהמשך לסינגל הבכורה "להיות כמו פעם" ששוחרר לפני שנה) המתאר את קורותיהם בשנה החולפת נוכח האתגרים הרבים שהביאה עימה הקורונה, נוכח סגרים, למידה מרחוק, נוכח בידודים תכופים והרבה מאוד ריחוק מהאנשים שאותם הם אוהבים.

הם בחרו להציג גם את נקודות האור במסע אותו הם עברו, לספר מה למדו על עצמם דווקא במקום שבו קיים הקושי, דווקא ברגעים בהם דברים רבים בחייהם השתנו. הם בחרו לספר כיצד התמודדו ברגעים המורכבים, ועל כך שמבחינתם, השנה הקרובה היא התחלה חדשה. התחלה חדשה בכך שהיא מלאת תקווה (למרות התחלואה הנוכחית), בכך שהם רואים כיצד באופן הדרגתי אנחנו לומדים לחיות לצד הקורונה ובעיקר בכך שהם מגיעים אליה מחוזקים יותר ומחושלים יותר. התחלה חדשה, במובן הפשוט ביותר, כפי שביה"ס מאמין: מכל משבר ומכל קושי, ניתן ללמוד, להשתפר, לצמוח ולהתחיל מחדש. 

האזנה נעימה!
 

התחלה חדשה

מילים: שיראל קורציה, שילת פסח, שי שוכנין |

לחן: אבן חיים הפקות מוסיקה

ביצוע – תלמידי מסלול המוסיקה 'עמל' אשדוד:

שילת פסח, שיראל קורציה, שי שוכנין.

א. זה נכון, בזמן האחרון

לא תמיד היה פשוט, לא קל, אבל,

עכשיו מרגישים – הימים החדשים איתנו.

ב. זה נכון, אפילו בדימון,

לא ראינו את זה בא, עובדה,

עכשיו, יוצאים מחוזקים,

אל החיים המלאים שלנו.

פזמון: השמיים שנפתחים, והאור שמסביבי

אומרים שיש כאן, יש כאן התחלה חדשה.

החיוך על הפנים והאושר שבפנים,

מזכיר שיש כאן, שוב יש כאן, התחלה חדשה.

ג. זה קרה, כמו רוח סערה

מצאתי את עצמי פשוט לבד,

אבל, לקחתי אחריות – האמנתי שאפשר אחרת.

קטע ראפ:

עברנו שנה, שבה הכול השתנה,

אנשים, מבטים, חיבוקים – אפילו שירים.

עברנו שנה, שבה הכול השתנה,

גילינו ביחד דברים חדשים, מרגשים.

שיש בנו כוח, לגדול, להבין ולצמוח,

משבר הוא עניין של לבחור תמיד בלשמוח.

האור מתגלה, תשאף, תכוון ותרצה,

רק תבחר, תאמין והטוב עוד ייצא!.

מצורפת סדנא חדשה ומקורית שנבנתה לבקשת מנהלים ברשת ומותאמת גם לפלטפורמה וירטואלית. הסדנא שכוונה בתחילה לצוות הניהולי, הועברה גם לצוות החינוכי כולו. 

מטרות: עצירה מהיום יום הלא פשוט – השראה, העצמה וגיבוש של הצוות הניהולי, עיסוק ביצירתיות, חדוות היצירה, פרו -אקטיביות ותשוקה, שנזדקק להם במחצית השנייה של השנה ויתכן שנשחקו במהלך השנה האחרונה, עוד מחשבה על הצוות והתלמידים שיחזרו בהקדם לבתי הספר.
את המפגש המוצע כאן יכולים להנחות  מנהל, איש צוות, מנהל פדגוגי אזורי או שאו.ל מוזמנים לקרוא,לצפות ולהציע לבתי הספר שלכם

ראוול בתחנת הרכבת

רציונל:  צוות ניהולי של בית ספר הוא גוף מנהיגותי רב משמעות בחיי בית הספר. הצוות הניהולי מתמודד כבר קרוב לשנה עם אתגרים לא פשוטים הנמצאים ומגיעים לסדר היום שלו חדשות לבקרים. יכולת התפקוד של הצוות מושפעת במידה רבה מהלכידות, התמיכה ההדדית, החום והאכפתיות של חברי הצוות והללו כאמור מקרינים על כלל הצוות החינוכי, שגם הוא כמובן נמצא בתקופה לא קלה. העצמת הצוות הוא אתגר שאף פעם אין בו די.

1. פתיחה – השראה  "ראוול בתחנת הרכבת של קופנהגן" – צפייה ורישום אסוציאציות/מחשבות שעולות בכם כולל עם חיבור  למציאות שלנו – שיתוף. 
3. רציונל ומטרות – מנהל
4.  על קרבה בצוות הניהולי –"משהו שאף אחד לא יודע עלי".  כל אחד אומר שלושה משפטים רק אחד נכון ! צריך לנחש את הנכון ואחרי כן הסיפור (מכינים מראש) . 
5. על יצירתיות, חדוות היצירה, פרו אקטיביות ותשוקה

נאום הרמטכ"ל

1. מקרינים את נאום הרמטכ"ל. מבקשים לרשום רעיונות שמתחברים אצלכם להצלחת צוות הניהול
3.  שיתוף
4.  מעלים את דף "האויבים" באיזה אויב נתקלתם הכי הרבה בחייכם ?  (שהשבית אצלכם את שמחת היצירתיות, חדוות היצירה, פרו אקטיביות ותשוקה)

במבה, מישהו?

1. פתיחה: "עוד שנים רבות אחרי שכבר יצא לפנסיה זכר המורה את יום א' ה-14 לפברואר בשנה שבה הסתיימה הקורונה. הוא זכר את התחושה שהכל מאחורה ואת היום הבהיר, והשמש שזרחה בו איך הרגיש לפתע את גוו השחוח מתיישר ואת השמחה ששטפה אותו ". בתהליך של שבועות נחזור ככל הנראה לשיגרה מקווה. התלמידים שימלאו את בית הספר לא יהיו אותם נערים וגם המורים לא. מה לדעתכם יהיו הדברים הכי חשובים שאינם בתחום המקצועי שהמורים יזדקקו להם בחצי השנה השניה של שנת הלימודים.
    
2. צפו בסרטון "ציפורים נודדות" – יש למישהו במבה?  
4. האם היה משהו בסרטון שהתקשר לכם לצוות הניהולי/לבית הספר?
5.   איזו "במבה" – משהו בעל ערך, הייתם רוצים לתת לצוות הניהולי לחצי השנה הקרובה?
    

רשימת ה"אויבים"

• ניסינו את זה כבר
• זה יקר מדי
• זה שינוי מהיר מדי
• זה שינוי גדול מדי
• זה כרוך בסיכונים רבים מדי
• זה יהיה על חשבון דברים חשובים
• זה יפגע ב…
• זה לא יעמוד במבחן השטח
• זה לא יעבוד בחיים האמיתיים
• אין לנו זמן לזה
• אין לנו מספיק כוח אדם לזה
• זה נוגד את החוקים של עצמי
• זה לא נכנס לתקציב
• אין לנו את הסמכות
• בוא נחזור למציאות
• זו לא הבעיה שלנו
• אני לא אוהב את הרעיון
• אני לא אומר שאתה טועה אבל…
• אתה מקדים את המציאות בשנתיים
• זה לא העיתוי המתאים
• רעיון טוב אבל לא פרקטי
• בוא נמשיך לחשוב על זה
• יצחקו עלינו
• נו באמת.. לא שוב אותו הדבר
• מאיפה הבאת את זה ???
• אנחנו מצליחים יפה מאד גם בלי השינוי הזה
• אף אחד לא ניסה את זה אף פעם
• בואו נשים את זה בצד בינתיים
• בואו נקים ועדה
• אני לא רואה את הקשר
• בואו נישן על זה
• זה לא אפשרי

תלמידי המסלול, שקדו בשנה האחרונה על יצירת שיר מקורי – מילים ולחן – שבמרכזו מסר חד וברור. המסר שבחרו להעביר – הרצון שהחברה בה אנו חיים תשוב להיות קצת כמו בעבר, כמו פעם: פחות זעם ברשתות החברתיות, פחות ריגושים מיידיים, יותר תקשורת פנים אל מול פנים, יותר הקשבה.

השיר, משקף את נקודת מבטם על החברה והתרבות בה הם חיים. הם בחרו לעסוק בריחוק שמאפיין את בני הדור שלהם, הדור שמרבה בתקשורת ובאמצעים טכנולוגיים, שלא תמיד עוסק במהות אלא בנראות, הדור שאיבד את תמימותו מוקדם מדי .  

התלמידים בחרו בפשטות להגיד, שלא היו מתנגדים "להיות כמו פעם", כמו בימים שבהם אנשים נפגשו יותר, הקשיבו יותר, כיבדו יותר, ידם הייתה פחות קלה על המקלדת, ימים שבהם הופגן פחות זעם קיצוני ברשתות החברתיות. השיר מבטא רצון לחזור לתקופה שבה אנשים נהנו לשבת יחד, לשוחח האחד עם השני ולחלוק רגעים של סבלנות ורוגע.

המסר שבחרו כותבי השיר להעביר בסינגל, מהווה תמצית מדוייקת, לאני מאמין של ביה"ס, אליו הם משתייכים: "השמיים הם הגבול והדרך – דרך ארץ".

בתקופה הנוכחית, שבה נכפו עלינו ריחוק ובידוד ממושכים בשל ההתמודדות עם וירוס הקורונה, מקבל השיר – משמעות נוספת וחדשה.

להאזנה לסינגל, לחצו כאן