יצאנו לבדוק מסלולים אחרים שאתם אפילו לא מכירים.
מאת: יועד רוזנברג, אינה אנטונוב וליטל לוי.

לכמה מאיתנו נמאס כבר מהמסגרת המשעממת הזאת? לכמה נערים נמאס והם החליטו שהם עושים עם זה משהו, בניגוד לחלק גדול מאיתנו, שנמשיך להגיע לבית הספר בגלל החיסורים שנקבל ונמשיך לחרוש למבחנים ולקוות לציונים טובים בבגרויות לפני הצבא.

אך המיעוט פה עושה את השוני, והוא מתחיל להשפיע: תלמידים בשכבות גיל שונות פשוט החליטו שהמסגרת החינוכית הסטנדרטית בישראל לא מתאימה להם, ובמקום להתמרמר הם לקחו צעד קדימה:
שלי, תלמידת תיכוון בפתח תקוה, שעברה עם משפחתה לארה"ב וחזרה לארץ בגלל שהיה לה קשה להפרד מהחברים הקרובים בארץ, ניסתה לחזור לתיכון הרגיל שלה, והבינה כי הלימודים בתיכון רגיל כפי שהמדינה מציעה הם בזבוז זמן. היא נרשמה לבית ספר אקסטרני והגיעה למסקנה ששם היחס הוא שונה והמסגרת יותר דואגת לתלמיד.

גם להדר יקר נמאס מהמסגרת והיא בחרה לפרוש מהלימודים אך נתקלה בבעיה- לא היה שום מידע רלוונטי לפורשים, חוץ מבאתר של משרד החינוך. לכן היא בחרה להקים  אתר בשם "לראות" שמטרתו להנגיש מידע לבני הנוער והתיכוניסטים שרוצים לחקור מסלולים קצת שונים.

אם לחלקנו יש רק כוח להתמרמר על המסגרת החינוכית ולהמשיך להסתדר עם מה שיש, תמיד יהיו את אלה שלא יקטינו ראש ויתמודדו עם המצב הקיים.

בואו לראות את אלה שהגדילו ראש בכתבתנו:

מאת: רותם שקרוב, ליטל יצחק, יובל חיים.

בשנים האחרונות  נערים רבים ממוצאים שונים מסתובבים זה עם זה ומראים פחות חשיבות לגזע,צבע ומין. אך עדיין יש הרגשה שבאוכלוסיה יש אנשים שלא מקבלים את האנשים שלא ממוצאים, למרות שהם ישראלים ומגדירים אותם כשונים,ומרחיקים אותם מהחברה.בנוסף להכל יש גם הרבה דרוזים שמתגיסים לצבא אך בסופו של יום הם עדין מרגישים לא רצוים.

להמשך הכתבה ולדוגמאות מחיי היום יום האזינו לכתבת הרדיו החדשה שלנו

מאת: בר שריקר, עדן גלבוע, שיר קאופמן וקסניה זכרוב.

במאה הנוכחית, המאה ה-21 הילדים של ימינו נבלעים לתוך המערכת הטכנולוגית וחיים דרכה. הרשתות החברתיות, האינטרנט והסמארטפון שלא נפרדים ממנו, יהפכו לחלק מהדור החדש. הסמארטפון החדיש ביותר כבר נמצא בידם של הפעוטות, וכבר מגיל קטן הם יודעים להשתמש בו וכך גם עם האינטרנט, שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו. אנו צריכים להיות מודעים לזמן שמקדישים לו ולדעת למתן אותו.

בקטע הרדיו הבא, הבאנו לכם מספר עובדות מעניינות על האינטרנט, אדם שהתמכר אליו ודרכים להתמודדות עם ההתמכרות.

  מאת: אלירן עגיב, שיר חוגי ורותם שקד.

 חיילים רבים המשתתפים במלחמות ישראל או קרבות – חוזרים עם צלקות. חלקם עם צלקות פיזיות וחלקם עם צלקות נפשיות- אך שני סוגי הצלקות נשארים לכל החיים. לדוגמה, סיפורו של עידו רזון, אחד מקורבנות הלם הקרב ששירת בחטיבת גולני. 

מאת : לירון בר

הסיבות להתחלת עישון בקרב מתבגרים מגוונות: השפעה חברתית וסביבתית, לחץ חברתי, רצון להשתייך, יצר סקרנות, חיקוי של חברים, עישון של ההורים, רצון להפגין עצמאות והשפעת פרסומות גלויות וסמויות של חברות הטבק.

לפי דעתי, בני הנוער מושפעים מהחברה ובסביבת החברים שהם נמצאים בה ונשאבים אל זרם המעשנים מתוך סקרנות ואשליה כי הם רואים את עצמם יותר בוגרים או שרוצים להתבגר יותר מהר.

אני נגד עישון בקרב בני הנוער מכיוון שהם עושים טעות שיצטערו עליה בעתיד, העישון גורם לסכנה בריאותית חמורה כגון: מחלות ריאה , מחלות סרטן , קריסת מערכות ועוד.

מסיימים את החיים כבר בתחילתם

אני חושבת שבני נוער מתמכרים לעישון ויש המשקרים להוריהם כדי לקבל מהם כסף לקניית הסיגריות, ישנם בני נוער שעובדים וחוסכים כסף כדי לקנות סיגריות מאחר והם מכורים לעישון במקום להשתמש בכסף לצרכים יותר חשובים. בני הנוער חושבים שכך יהיו מקובלים יותר אם יעשנו .

ניתן להניח שתלמידים מתחילים לעשן בתקופת שנות חטיבת הביניים ישנם סיכויים להיעדרויות מרובות מבית הספר, ציונים גרועים וקשיי ריכוז בלימודים. דוגמה בולטת לפרסום העישון בצורה סמויה הוא בתוכנית הפופולרית בעולם "האח הגדול" שבה הדיירים מעשנים במשך רוב היום , בתוכנית צופים בני נוער רבים ובכך כנראה מושפעים מהתנהגותם .

 

 מאת: לינוי שמאי ויובל אגארי

באותה קלות שאפשר לקנות פחית קולה, ככה ניתן להשיג בדיוק את סמי הפיצוציות החוקיים.

יש מגוון של סמים שעדיין אינם חוקיים כמו "מיסטר נייס גאי", "מבסוטון", "הרצל עושה לך כנפיים" ועוד שלל רחב של חומרים כימיים וסינטטיים. חומרים שלאף אחד אין מושג מה יש בהם, נעשים במעבדות פיראטיות. חומרים שפותחו בעקיפת החוק כתגובה לזה שגראס וחשיש אינם חוקיים ובני נוער רבים משתמשים בסמי הפיצוציות כדי לקבל את אותו אפקט של "סטלה" בפחות כסף ובלי לעבור על החוק. העטיפה נורא מעניינת, מודרנית ותמימה שמשדרת  את ה "nice" שבשקית.

ד"ר זיו כרמל שעשה מחקר בנושא מסביר: "עם השימוש בחומרים הכימיקלים האלו מתוארים מצבים קשים של פסיכוזה (עד כדי צורך באשפוז פסיכיאטרי), אי שקט קיצוני, פגיעה בלב, אי ספיקת כליות ואף מוות."

לדוגמה, אביה של א' מהמרכז שהתראיין לחדשות ערוץ 2 מספר: "איבדתי את הילדה שלי בתקופה הזאת, לא הבנו מה עובר עליה, היא התחילה עם הסמים ה"תמימים", היינו נגד זה אך לא יכלנו להשתלט עלייה, ולאט לאט התחילה להידרדר לסמים הקשים, זה הפך מערב של סיגריה אחת לשקית.יום אחד חברה שלה התקשרה אלינו מהמסיבה שהם היו וסיפרה שביתנו מאושפזת ומחוסרת הכרה", הוא מוסיף: "המרדף הזה אחרי הסמים גורם לכך שככל שאתה משתמש אתה רוצה יותר וגם הם נורא זמינים".

"המעבדות הפיראטיות ממשיכות לייצר את החומרים הכימיקלים בכל פעם בנוסחה ושונה"
צילום:משטרת מחוז ש"י

לסיכום: ישנם אנשים רבים שמשתמשים בסמים אלה ומצאו את עצמם במעגל של התמכרות. נכון, האריזה נורא ממותגת ומושכת את העין אך היא מערבת שפע רחב של השלכות וסיכונים אחרים שנמצאים בתוך החומרים הנוראיים האלה, כך שתוך זמן קצר המשתמש הופך לזומבי.

 מאת: יונתן שרון, סשה דובגי ולירון בר.       

דוד ספיבק, מעבר לשחקן הקבוצה כיהן גם כקפטן הקבוצה, תפקיד אשר דרש ממנו לגלות מעבר למקצועיות והתמדה, גם אחריות ולהוות יד ימין למאמן הקבוצה. 

דוד היה גם השחקן המהיר בליגה באותה התקופה, ומעבר לכדורגלן חלום הילדות של דוד היה להיות מורה לספורט, הוא אכן דבק בחלומו ולא הרפה ותוך כדי היותו שחקן כדורגל מקצועי למד לימודי ספורט ועסק בתחום הוראת הספורט.

דוד הינו מורה וותיק בבית הספר ואהוב על תלמידיו, סיפורים על הקריירה ניתן לשמוע ממנו ללא הפסקה ביקורות, טיפים, הערות, כי אחרי הכל, "אין חכם כבעל ניסיון".

בנוסף להיותו מורה לספורט דוד שומר על קשר הדוק לתחום הכדורגל ומשמש מנהל בקבוצת הנוער של מכבי פתח תקווה.

כתיבת הכתבה, צילום ועריכה: יונתן שרון

מראיינת וקריינית: סשה דובגי

תסריטאית: לירון בר                    

האינסטגרם הוא מעצמה. מעצמה של משתמשים, של תמונות, של לייקים. האינסטגרם סוחף אותנו להשתמש בו בתידרות יום-יומית ולהעלות תמונות מהחיים האישיים שלנו. האינסטגרם הוא גם מעצמה של פרסום. רבים כבר זיהו את הפוטנציאל הפרסומי הטמון העמוד של עשרות אלפי עוקבים. גם השפים בתחום המזון בישראל זיהו את הפוטנציאל והאינסטגרם הפך לחלק ממפעל חייהם. בעקבות כך, פגשנו את השף הפופולרי ביותר באינסטגרם, עומר מילר.

מאת: עומר לוי, עידן לוי , חופית ביטון ,אופיר עוזיאל.

בשנת 2010 פרץ האינסטגרם לחיינו וחולל מהפכה. תחום הצילום והשיתוף כבש באופן רשמי את שוק הסלולר ומאז אנחנו מצלמים כל דבר שזז (ולא זז) ומעלים אותו לרשת. מאז, הפופולריות באה לידי ביטוי בעיקר בלייקים, עוקבים ושיתופים, מה שהפך את האינסטגרם לעסק כלכלי משתלם שכבש את את השוק הישראלי בכלל ואת תחום המסעדנות בפרט. שפים ומסעדנים רבים כבר זיהו את הפוטנציאל הטמון בפופולריות ברשת ומאז השפים הם בקדמת הבמה, הם פניי המסעדה, מה שמצריך מהם חשבון אינסטגרם עם כמות מכובדת של עוקבים ולייקים

פגשנו את עומר מילר, השף והבעלים של שתי מסעדות מצליחות בתל אביב ואושיית אינסטגרם לא קטנה. לעמוד האינסטגרם של מילר יש כבר למעלה מארבעים אלף עוקבים, והמספר הזה הולך וגדל. "זה מאוד עוזר. הרשתות החברתיות, הפייסבוק, האינסטגרם, זה שינה את העולם, לא רק את תרבות האוכל. הרשת היא מיקרופון גדול שמשמש כל אחד. ליונית לוי אין יותר כוח מאיזה איש אלמוני. לאינסטגרם יש כוח מאוד גדול אבל בסופו של דבר אנשים יבואו לאכול אם טעים להם".

-הכה את המומחה
פגשנו גם את דורית עוזיאל, מומחית לתקשורת ושפת גוף, שסיפרה לנו עוד אודות עולם התוכן והפרסום של שנות האלפיים. "השפים מפרסמים את האוכל שלהם כשבעצם ביד יש להם מצקת או מזלג ממותג מאוד מסוים עם מותג מאוד מוגדר שהם מקבלים ממנו חסות, וכך בעצם מתקבל פה איזשהו פרסום סמוי שכולם מרוויחים ממנו".

אפשר לראות שהקשר של השפים לאינסטגרם הוא איננו מקרי בהחלט. גם אם העמוד נפתח בתמימות מלאה והשימוש של השף בו התחיל בתור תחביב, הפן הפרסומי כאן הוא בלתי נמנע. הלייקים והעוקבים מניעים את השפים להמשיך ולפרסם כל עוד נשמתם בם, והתוצאה, בפן הכלכלי כמובן, מורגשת מאוד בעובר ושב בחשבון הבנק

מוחים, מפגינים, משמיעים את קולם כך החלה המחאה החברתית בשנת 2011. אוהלים מרוכזים במרכז הארץ, וימים שלמים שהעבירו תושבים מחוץ לבתיהם עקב יוקר המחייה.

מאת: ענבר סודרי, עדן קשי, ראם רותם ונופר בן אליהו.

האינטרנט שימש כר גידול למחאה החברתית

המחאה עוררה רעש תקשורתי בניסיון לשנות את כללי המשחק החברתיים שנמאסו על האוכלוסייה הישראלית ואף ברובה נחשבים כהישרדות.

המחאה החלה עקב המדיניות הכלכלית שהתבטאה במגוון היבטים כמו: גדילת מחירי מוצרי החלב, העלאה במחירי הדיור. הקבוצה שנפתחה בפייסבוק בידי בחורה בשם דפני ליף. הקבוצה הוקמה במטרה לסחוף אחריה אלפי אזרחים שימחו ואולי תוך איגוד כוחות יצליחו ביחד לחולל שינוי. ב-14 ביולי 2011 הוקם מאהל בשדרות רוטשילד במרכז תל אביב בידי צעירים מתל אביב בראשותה של דפני ליף, ולאחר מספר ימים הוקמו עוד מאות אוהלים ברחבי הארץ. אחת מהסיסמאות הידיעות של המחאה הייתה "העם דורש צדק חברתי" ומתוך המשפט אנו מבינים באמת את הצימאון לצדק חברתי מצד אזרחי מדינת ישראל לרשויות השלטון.

המחאה החברתית כלל לא רק מחאה על מחירי הדיור והמחייה אלא גם על החינוך, נדל"ן וכ"ו. האזרחים הפעילו לחץ על הממשלה ועל צורת השלטון שנמשכה מזה שנים רבות ולכן גם לא יכלה להתעלם מהם. מחאה היא אחת מזכויות האזרח במדינה דמוקרטית ולכן הממשלה הייתה חייבת להראות מצידה סוג של התייחסות למאורע. תחילה, ניסתה הממשלה להפריד בין האזרחים המאוחדים תוך פנייה לאגודות הסטודנטים במטרה להמשיך ולבסס את השלטון הקיים. לאחר מכן, המשיכה הממשלה בשימוש בשובל ארוך של שכנועים הטוענים כי תחול מאותה תקופה התחשבות גוברת במעמד הנמוך ובקושי שלהם וכך גם מעמד הביניים.

אך כל הניסיונות, לא הצליחו להשתיק את אי השקט הנגרר במדינת ישראל.  בעקבות זה הוחלט בממשלה למנות וועדת מומחים שתמליץ על מדיניות התואמת את דרישות המוחאים. אך הוועדה לא סיפקה את רצונות המוחאים המומחים יכלו רק להציע שיפורים במסגרת הכוללת, ולא לגרום לשינויים מרחיקי לכת.

האוהלים המפוזרים ברחבי הארץ כבר אינם, תחושת אי סיפוק והתחשבות בקרב האזרחים מצד הממשלה עדיין קיימת. ישנה הרגשה של קיפאון בנושאים שהועלו בסדר היום הציבורי בזמן המחאה: נושאי הדיור והמחייה שממשיכים ואף נראה כי ימשיכו להיות חלק מהבעיות הציבוריות באופן בלתי פוסק.