ק' בת ה-16 מאזור המרכז מספרת על השנה הגרועה בחייה שבה נקלעה למחלה הנוראית ושמה אנורקסיה.
קורל חזות
הפרעות האכילה השטלתו על חייה, כמעט שנה סבלה ממצבי רוח, הפרעות נפשיות ולילות ללא שינה. הילדה שהייתה "שמנה" ובין רגע הפכה לאנורקסית.
מתי זה החל?
"זה החל לפני שנה" היא מספרת, "פתאום התחלתי להתעסק בגוף שלי יותר מידי, המראה הייתה הרהיט הכי חשוב לי". ק' גדלה בתור ילדה "שמנה". "נולדתי פג, אמא הביאה לי לשתות שתייה מתוקה מגיל מאוד קטן וככה עם השנים השמנתי. אוכל היה הדבר שהכי הרגיע אותי והיום זה הדבר שהכי מפחיד אותי". היא נעצרת רגע ונזכרת "בכיתה ז' הייתי שמנה אבל כולם היו סביבי. בחופש הגדול בין כיתה ז' לכיתה ח' הייתה לי פגישה רגילה עם רופאת המשפחה ובמקרה היא בדקה כמה אני שוקלת. פתאום היא אמרה "ק' ירדת במשך חודשיים 5 קילו". בהתחלה זה לא הדאיג אף אחד מבני המשפחה, להפך אני זוכרת ששמחתי שירדתי במשקל אבל זה לא עניין אותי, המשכתי לאכול".
איך זה החל?
"בעצמאות 2012 התייבשתי. עד לפני ההתייבשות שתיתי רק שתייה מתוקה וחוץ מזה כלום, עד שהרופא אמר "ק' את חייבת לשתות מים אחרת נצטרך לשים לך אינפוזיה". נבהלתי ואמרתי לעצמי בואי ננסה לשתות מים. שתיתי וגיליתי שזה לא כזה נורא כמו שחשבתי ומאותו יום עד עכשיו אני שותה אך ורק מים, מאותו יום לא נגעתי בשתייה מתוקה".
האנורקסיה משתלטת על החיים
וכתוצאה מכך מה קרה?
"כמובן שרזיתי עוד ועוד ועוד, כולם החמיאו לי "ק' כמה רזית, איך עשית את זה, איזה יופי" הייתי הבן אדם הכי מאושר שקיים. כאן החלו להן הבעיות".
איך התנהלת בעקבות זה?
"לא אכלתי ארוחות גם אם הייתי רעבה ברמות שאין להן הסבר. רק מים,מים,מים, על מים הייתי חייה".
איך המשפחה גילתה?
"רזיתי המון ופתאום המשפחה שמו לב שרזיתי בצורה קיצונית והתחילו לדאוג. נכנסתי לטיפול אצל דיטאנית ופסיכולוגית פעמיים בשבוע בשניידר בפתח תקווה".
ומה הן התופעות?
"הדיטאנית הביאה לי תפריט ואף פעם לא אכלתי לפיו. נכנסתי לדיכאונות, קודם הייתי הילדה הכי חייכנית ומאושרת בעולם והתחלתי לריב עם אמא שלי ללא סוף, הרבצתי לעצמי, לא ישנתי בלילות, הסתגרתי בחדר ובעיקר נסיתי למצוא פתרונות רק איך להרזות. שנאתי את עצמי, פשוט שנאתי".
ומתי הבנת שאת תופסת את עצמך בידיים?
"הגעתי למשקל 47 ק"ג, בשניידר אמרו לי "את יורדת עוד קילו ואנחנו מאשפזים אותך" פה נפל לי האסימון ואמרתי אני לאישפוז לא מגיעה, אין מצב, לא יקרה. התחלתי לאכול לפי התפריט גם אם זה היה בכוח, הקשבתי למה שהמשפחה אמרה ועליתי שלושה קילו. אחרי 7 חודשים של טיפולים שהיו צריכים להימשך החלטתי שמספיק, אני לא יכולה להמשיך לסבול במסגרת הזו, יצאתי משניידר והתמודדתי לבד."
אין מה לפחד- האוכל לא נושך
לסיום, מה מצבך כיום?
עכשיו מספרת ק' "יצאתי ממחלה זו, לא לגמרי אבל יצאתי, אוכל פחות מעסיק אותי והמראה עדיין נשארה הרהיט שאני הכי אוהבת אבל לא בשביל לראות אם השמנתי או רזיתי אלא לראות כמה יפה קמתי הבוקר. חזר לי מצב הרוח חזרתי לחייך, לצחוק, לבלות ולהנות מהחיים כמו שהייתי. אני עדיין לא אוכלת הכל אבל אני מנסה כמה שיותר לאכול ולהשכיח ממני את נושא האוכל. אני מקווה שבעזרת השם המחלה הנוראית הזאת לא תחזור לעולם ושבנות ישראל ילמדו מכתבה זו".