הבנייה המסיבית של מגדלי הבטון הפכה לחלק משגרת חיינו, אך האם זה מקובל שהיא גורמת להכחדת הטבע?
מאת: אינה אנטונוב וליטל לוי
ישראל התפתחה המון בשנים האחרונות ופתח תקווה היא בין הערים שעברו שינוי עצום, בעיקר מבחינת בנייה. בנייני הענק מכסים כמעט כל פינה בעיר, תופעה שהיא בלתי נמנעת אך גם מצערת כיוון שהיא נעשית על חשבון הנוף הטבעי.
"אני זוכרת את פתח תקווה בילדותי מלאה פרדסים", כך מספרת ריקי אברהמי, תושבת פתח תקווה ותיקה, "לא היו כבישים, מעט חנויות ורחובות". היא מוסיפה ואומרת כי העיר השתנתה מאוד כיוון שאין מנוס מהקדמה וכי היא מקווה שישמרו יותר על הטבע שחסר לה מאוד בעיר המודרנית.
לעומתה, נכדתה ליטל לוי היא "דור שלא ידע את יוסף", היא כבר נולדה לעיר מתפתחת ומתחדשת. כשנשאלה היכן היא מבלה בעיר תשובתה הייתה כשל כל בת נוער טיפוסית: קניון, באולינג, סרטים וקניות. מה שמעניין הוא, שחוסר הבילוי בטבע לא נובע מאי רצון אלא פשוט ממחסור במקומות בילוי טבעיים בקרבת מקום.
קצב השינוי וההתפתחות של פתח תקווה הוא בלתי נתפס. אם המושבות, אשר הייתה נודעת בשל פרדסיה הפכה לעיר רועשת ותוססת, ואם היא תמשיך לצמוח בקצב כזה, כדי לשחק בטבע ילדים יצטרכו לצאת לאתרי בניה נטושים, את הפיקניקים נצטרך להעביר לכיכרות במרכזי הכבישים ואת הבלוי בטבע בקרבת הבית נוכל לבצע רק על ידי הדמיה טכנולוגית. היציאה לטבע תהיה כלולה בתכנון רב מראש, שכן נהייה חייבים לנסוע מרחק רב עבור פיסת דשא שהוא לא סינטטי, וכמובן תהיה גם בעיה של מחסור בחמצן וזיהום אויר קשה.
העבר לצד ההווה
העיר מלאה בשכונות רבות כגון: עין גנים, כפר גנים ונווה גן אך מה שאירוני הוא שזהו הזכר היחיד לגנים הטבעיים בה. בתור אנשים עם אחריות על חיינו,עלינו לחשוב האם אנו מוכנים לחיות בעיר בה בקרוב לא יישאר טבע, ולהבין כיצד אנו יכולים לתרום. אפשר להתחיל בנטיעת עץ וכמובן גם להלחם על זכותנו לטיפת ירוק בסקאלת הצבעים האפרוריים של העיר.