בני נוער ואנשים אשר לא מחזיקים רכב נתקלים בבעיה קבועה בכל סוף שבוע. אמצעי התחבורה הציבורית אינם פועלים בשבת, ואנשים נשארים בבית ללא כל אמצעי תחבורה ממקום למקום. וזו, לא הבעיה היחידה.
מאת: יונתן שרון, סשה דובגי ומיכל ברדיצ'בסקי
מדינת ישראל 2016, ואין דרך להגיע ממקום למקום בשבת. כיצד ייתכן ובמדינה מתוקנת, אדם ללא רכב אינו יכול לנוע ממקום למקום ולקיים את שגרת חייו. אמנם, יש קהילה גדולה במדינת ישראל אשר לא משתמשים בתחבורה ציבורית מטעמי רצון ובחירה, אך מדוע אלה כופים על כלל אזרחי המדינה את האידיאולוגיה שלהם בעניין התחבורה הציבורית? מדוע האזרחים הלא חרדיים נאלצים להפסיק את שגרת חייהם ליום אחד, מדוע ההורים צריכים להפסיק את מנוחתם על מנת להקפיץ את ילדיהם, הרי שבת יום מנוחה, לא?
בכתבה השוקולד משמש דימוי לתחבורה הציבורית, ונשאלת השאלה האם לך, היה אסור שוקולד – היית כופה על כלל אזרחי המדינה לא לאכול שוקולד?
מובן שלא, אז מדוע למגזר מסויים ניתן לשלוט ולאלץ את שאר אזרחי המדינה אשר רוצים ומאמינים בתחבורה ציבורית בשבת, לא להשתמש בה.