אוכל מחבר אנשים בכל רחבי העולם. האוכל הוא המכנה המשותף לכולנו ומאפיין קבוצות ואנשים בכל מקום ובכל זמן. בדומה לאוכל, לטלוויזיה יש את אותה השפעה: היא מכנסת אנשים בכל רחבי העולם לצפות בה וכך נוצר שיח ציבורי רחב על מה ששודר אמש. הודות לשילוב הבלתי נמנע של טלוויזיה ואוכל נוצרו תכניות הבישול ותכניות הריאלטי ששבו את לב הצופים מהרגע הראשון. בארץ- אהרוני מבשל, שגב מבשל לחברים וקארין גורן מגלה לנו סודות מתוקים. בפריים טיים הישראלי מככבים מאסטר שף ומשחקי השף.
מאת: עומר לוי, אופיר עוזיאל, עידן לוי וחופית ביטון
תופעה זו – של שילוב בין אוכל וטלוויזיה – מתקיימת לא רק בישראל. בכל רחבי העולם תכניות הבישול וריאלטי הבישול כבשו את הטלוויזיה.
השילוב הוא בלתי נמנע, כי החשבון הוא פשוט: אנשים אוהבים אוכל = אנשים אוהבים לצפות באוכל = רייטינג גבוה לתכניות בישול = כסף. הרבה כסף. תעשיית המזון הטלוויזיוני מגלגלת כספים בכמויות גדולות במיוחד והעולם כולו שבוי בקסמי הבישול. צפו בחלק ממה שקורה בתכניות הבישול וריאלטי הבישול ברחבי העולם:
המאסטר של תכניות הריאליטי: מסאסטר שף
אי אפשר לדבר על ריאלטי בישול בלי לדבר על המלך הגדול של ריאלטי הבישול, מאסטר שף. העיבוד האמריקאי לפורמט הבריטי משנות ה90 הפך להצלחה מסחררת. כמעט 50 מדינות כבר משדרות אותו בגרסה האמריקאית ובגרסות מקומיות. ההצלחה המסחררת בכל העולם לא פסחה על ארץ הקודש: מאסטר שף הישראלית שוברת שיאי רייטינג בפריים טיים של הערוץ השני עונה אחרי עונה.
באמריקה זה הרבה יותר גדול – הרבה יותר תקציב, הרבה יותר צילום, יותר איכותי בכמה רמות מהמאסטר שף הישראלי שכמובן מתאפיינת בתקציב יותר דל ומצטלמת פחות טוב. זה אמנם לא מונע ממנה להצליח ולא מונע ממנו להתחבר אליה, אבל ההבדל ניכר באופן משמעותי.
ואם תהיתם לעצכם איך זה נראה בחול, אז הנה הצצה קטנה למאסטר שף האמריקאי:
כשהתאבון שלך גדל: אדם אוכל את אמריקה
ועכשיו למשהו מאוד שונה, אבל מאוד אופייני למערב של המאה ה21: אדם אוכל את אמריקה.
פשוטו כמשמעו, יהודי בעל תיאבון בריא (מאוד בריא) בשם אדם ריצ'מן, החל לתעד ביומן ריאלטי מיוחד את תגליותיו הגנסטרונומיות ברחבי ארה"ב.
בסדרה "אדם אוכל את אמריקה", אדם חוקר מדי פרק את מנת הדגל של עיר אמריקאית אחרת. ריצ'מן משוחח עם מסעדנים מקומיים בשעה שהם מדגימים את הכנתה של "מנת הבית" או מרכיב עיקרי של המטבח האזורי.
שיאו של כל פרק מגיע כאשר ריצ'מן מתמודד באתגרי אכילה מופרעים במיוחד הכוללים, בין היתר, זלילה של 6 כנפי עוף חריפות במיוחד, שכל אחת מהן חריפה פי 40 מפילפל חלפיניו רגיל, אכילת 180 צדפות בפחות משעה, הסתערות על פיצה בשרית במשקל 5 ק"ג, ואכילת מנת הההמבורגר הענקי שיש פלוס תוספות מיוחדות ומגוונות כמו בייקון בצל פטריות גבינה מותכת ועוד מרכיבים שיפילו אותכם מהספה. הפרקים נחתמים במסיבת עיתונאים מזויפת בה ריצ'מן משיב לשאלות מבוימות בדבר ה"אירוע הספורטיבי" שזה עתה הגיע לכדי גמר.
ההצלחה מדברת בעד עצמה: עלייתה של הסדרה בערוץ הטיולים האמריקאים שברה את שיאי הרייטינג של כל בכורה טלוויזיונית קודמת בערוץ, ובנוסף התוכנית השפיעה על רבים מאזרחי ארה״ב ובעולם שבאים לבקר אחכ במקומות בו ביקר אדם.
שורה תחתונה: עוד להיט ריאלטי שהוא חוויה תרבותית משובחת לכל המשפחה. או שלא? תחליטו בעצמכם:
וולקאם טו הל: מטבחי הגהנום
ריאלטי מהגיהינום: לפני שנדבר על התכנית עצמה, נדבר על השף גורדון רמזי. רמזי, 49, מתפקד כבר שנים בתור אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בממלכה הבריטית. מצד אחד שף חרוץ ומוכשר, ומצד שני טיפוס לא קל עם יחסי אנוש בעייתיים. האופי שהביא למסך, שכלל אפס סבלנות, חיבה לקללות יצירתיות ודרישה מתמדת לאיכות, הפך אותו מיידית לכוכב ב"מטבחי הגיהנום". מטבחי הגיהינום היא תכנית ריאלטי קלאסית שיש בה את כל המרכיבים לריאלטי מוצלח: שתי קבוצות שמתמודדות אחת מול השניה, בכל תכנית מודח אחד עד לאיחוד של הקבוצות, פר כספי גבוה הכולל גם ניהול של מסעדה, ושף אחד שהופך את כל התענוג הזה לגיהינום. יש שימוש רב של ניבולי פה וקיצוניות בתוכנית ובזכות זה הרייטינג עלה בכמות אדירה, דבר ששיגע את תרבות האוכל הקולינרית והתרבות התקשורתית בבריטניה ובעולם. צפו:
לא משחקים באוכל: מלחמת הקאפקייקס
מלחמת הקאפקייקס: כן כן, שמעתם נכון- ריאלטי אמריקני שכולו על טהרת הקאפקייק. הקינוח הפופולרי שכולנו אוהבים הוא ללא ספק אתגר קולינרי ששווה שיעשו עליו תכנית ריאלטי שכל פרק בה הוא לא פחות מ45 דקות. במרכז התכנית עומדים שלושה מתמודדים שכל מטרתם היא להכין את הקאפקייק המושלם בזמן קצוב. שלא תטעו, מסתבר שמדובר בלא פחות מאמנות, לפחות כך מבינים כשמקשיבים לשלושת שופטי התחרות. כל אחד מהם מנתח את הטעם, המראה, המרקם והמקוריות של העוגה הקטנה ומלאת צבעי המאכל הזאת, מי חשב שיש כל כך הרבה מה לומר על קאפקייק? אין ספק שזה מוזר. אבל לא רק הקונספט מוזר: השופטים מוזרים, המתמודדים לרוב לא הכי נורמליים, אבל התכנית הזו היא לא פחות ממכרת ושווה צפייה. תיזהרו, זה מגרה:
אין ספק שהריאלטי הוא חלק בלתי נפרד מהפריים טיים הטלוויזיוני העכשווי. הוא מכניס כסף, אחוזי צפייה גבוהים, ובקלות הוא ממכר אותנו והופך לשיחת היום. כמובן שתכניות הריאלטי אף פעם לא היו ברומו של עולם, והן ידועות ברמה הנמוכה שלהן, אבל אנחנו אוהבים את זה, וזאת אחלה של סיבה לראות אותן ולהנות. אז אם נהנתם מהריאלטי המקומי שלנו, הגיע הזמן שתעברו למגרש של הגדולים.