מאת: סיגלית ריקה*

17/10/16 כניסה ראשונה לבית הספר של הייטק היי בפונט לומה :
"אני מאמין בך, ולכן אני שקוף"

בתי הספר של HTH הם חלק מהקהילה, ללא גדרות, ללא שמירה, משדרים תחושה של פתיחות. קירות בית הספר עשויים מזכוכית נותנים תחושה של שקיפות יחד עם אמון.  "אני מאמין בך ולכן אני שקוף". מבעד לקירות השקופים רואים תלמידים עסוקים בלמידה, בהכנת הפרויקט והמורה מנחה אותם בדרכם. כך גם חדרי העבודה של המנהלים שקופים, תחושה של שיתופיות. קירות בית הספר מדברים בעד עצמם, בכל מקום תלויים פרויקטים מעוצבים בצורה אומנותית, היצירתיות היא חלק מהדרך. מרחבי הלמידה מנוצלים בכל צורה אפשרית ללמידה, התלמיד יכול לעבוד בכיתה או מחוצה לה, תחושה של חופש ועשייה. הטכנולוגיה הנראית בכל מקום, היא חלק טבעי מהשיח, מחשבים ניידים בכל כיתה, נגישים לתלמידים. הרוח של הייטק היי מקדמת שוויון מגולמת בדרך הלמידה: התלמידים נבחרים בהגרלה, אין קבוצות לימוד על פי רמות. תלמידי החינוך המיוחד, כפי שהם מוגדרים אצלנו, משולבים בכיתות כחלק מהרצון ליצור קהילה שוויונית, אין הפרדה  -משמע אין סטיגמה. המטרה היא לחבר בין תלמידים לתלמידים ובין מורים למורים. 

איך הם עושים זאת?
בתוך החופש של העשייה יש כללים ברורים והנחיה מדוקדקת
למורים יש מפגשים לא קונבנציונאליים בחופשות, שמטרתם לחבר חברתית וליצור קהילה יוצרת ושיתופית. את אותה רוח של עבודת הצוות, הם מטמיעים בתלמידים, כך שהלמידה בקבוצות יוצרת קהילה האחראית לתוצר, שהוא פרויקט. הדיאלוג מורה/תלמיד, נוצר בטבעיות, מכיוון שלכל מורה יש קבוצה של 25 תלמידים לכל היותר ומספר רב של שעות לכל קבוצה. כך מתקיימים בערך שלושה פרויקטים בכל סמסטר, כאשר הפרויקטים נעשים במקביל לתחומי דעת אחרים ובכך נוצרת קהילה רב תחומית! למשל: מורה להומניסטיקה ילמד במקביל למתמטיקה, ויחד יצרו פרויקט משותף, אותו עיקרון ניתן לראות בכל מיני קומבינציות של פיזיקה עם ספרות, אומנות עם מתמטיקה, מדעים עם הומניסטיקה. הפרויקטים הם קבוצתיים, כיתתיים, שכבתיים, רב גיליים. אין מחנך, יש יועץ שעובד עם קבוצה. מה שחשוב הוא דיאלוג מכבד וכבוד הדדי. האווירה הבית ספרית מטפחת עשייה מכבדת, אין תחושה של לחץ, התלמידים עובדים ויוצרים בשקט, בתחושה של אמון הדדי. המורים עובדים על פי עקרונות מנחים שהם בסיס התורה החינוכית שלהם. אך בל נטעה –  בתוך החופש של העשייה יש כללים ברורים והנחיה מדוקדקת בכל שיעור. בית הספר  נראה כחגיגה אומנותית.  שירותים ? – גם שם תלויים פרויקטים, דמויות של נשים משמעותיות. אמרתי כבר שמנצלים את כל החללים למרחבי הלמידה?

'צדק חברתי' הוא המושג החם של הייטק היי
התלמידים שערכו לנו סיור היו מלאי ביטחון, הם הציגו בפנינו את הפרויקטים וענו לשאלות בשמחה (מיומנויות של כישורים חברתיים כבר אמרתי?) 
ניקי, הדירקטורית, שיתפה אותנו בסיפור חייה, אביה היה מהגר שהתקשה בהבנת הקריאה ובכיתה י"א מורה אחד שינה את חייו בכך שהוא קרא איתו ספר ופתח לו צוהר להבנה. האוריינות והבנת הטקסט חשובים לניקי וכך ניתן לראות שהכתיבה היא חלק מפרויקט שנבנה בכל תחומי הדעת. באמצעות הכתיבה אנו מעצבים זהות . שאלנו את ניקי מה מניע אותה? וניקי ענתה לנו שהכוח שמניע אותה הוא האהבה. אהבת התלמידים, אהבת המורים ואהבת האדם. ניקי אומרת שכדי לשנות מצב יש צורך בהכרת התלמיד, משפחתו, מה משמעותי עבורו. ביקורי בית הם הזדמנות לחזק את הקשר הקהילתי בין בית הספר להורים ולתלמידים. ה'ביחד' הוא מניע חשוב. כדי לקדם פרויקט עלינו להיות בעלי השראה. השאיפה שלה לתת הזדמנות שווה לכל תלמיד, נובעת מהנרטיב המשפחתי, הוריה לא היו אקדמאים וכיום היא שואפת לתת לכל תלמיד הזדמנות להצליח, כדי לצמצם פערים חברתיים. צדק חברתי הוא המושג החם של הייטק היי. באמצעות הפרויקטים מוחדרים ערכים חברתיים.

18/10/16 היום השני –
קהילתיות היא מילת המפתח
בפוינט לומה מתקיימים מפגשי בוקר של תלמידים עם הורים. ההורה מגיע ל-20 דקות יחד עם ילדו ומקריא לו סיפור שלקח מחדר הספרייה הסמוך. אני חייבת לציין שזמן האיכות של הורה/ילד לא חייב להתבצע בגבולות בית הספר, עם זאת במציאות שבה הורים טרודים בפרנסה יש צורך בפניה להורים להשקיע זמן איכות. שאלנו את התלמידים, מה קורה אם הורה אינו יכול להשתתף במפגשי הבוקר. הם ענו שאם ההורה ממהר לעבודה יהיה הורה אחר שייקח עליו את התפקיד הזה. קהילתיות היא מילת המפתח. במסדרון אנו רואים שולחן ועליו יש 'אוכל חירום' לתלמידים, נגיש למי ששכח אוכל. בכניסה לכיתות משאירים את התיקים ונכנסים ללא משקל…., מחשבים ניידים כמעט בכל כיתה נגישים באופן חופשי לתלמידים, שמירה על הציוד זה דבר ברור ומובן מאליו. השוויון כערך מנחה, הוא חלק מהאמנה של הייטק היי. שימוש בטלפון סלולארי בשיעור אינו מעלה גבה. אני נכנסת לכיתה – כסאות שאפשר לנוע בהן כקפיץ, המאפשרים תנועה בישיבה מעלים בי תהיות לגבי פתרונות יצירתיים לילדים היפר-אקטיביים. כיסא שאליו מחובר חבל המאפשר לתלמיד תנועה ברגליו. אני חשה זעם כלפי המערכת שלנו בארץ, שלא מאפשרת גמישות. כאן התלמיד הוא במרכז ובית הספר נותן פתרונות יצירתיים.  מי צריך ריטלין כשיש אפשרות לנוע במרחב?! 
 

עיקרון החברות
בביקור בתיכון, התרשמתי מפתיחות התלמידים, תלמידים עסקו בשיעור ספרות בשאלת הזהות,  דברו על סטריאוטיפים איך אני נתפס בעיני אחרים, כל זה היה חלק מפרויקט ארוך טווך שעוסק ביחס שבין מציאות לפיקציה, בידיון. כך מעוררים השראה לתלמיד שהדמיון הוא חלק מהחזון, ומשבחים את הכתיבה היוצרת. לדוגמא: תלמיד מצייר  דימויים, שאותם תלמיד אחר רואה, ומחבר מהם סיפור אחר. כך נוצר סיפור חדש, שהיה לו גרעין מציאותי והוא עבר גלגולים שונים. באופן הזה מעודדים את הדמיון. יותר מכל נדהמתי מכך שתלמידים שיתפו בפרויקט את התחושות שלהם לגבי סטריאוטיפים, איך הם נראים בעיניי החברה?  על גבי תמונת התלמיד נכתבו מילים קשות כגון: שקרן, צבוע, מנוול.  נדהמתי עד כמה התלמידים הרגישו כנים ופתוחים לשתף. כך מוחדרים ערכים של רב תרבותיות וממגרים דעות קדומות. משיחה עם המורה  לספרות הסתבר לי שזהו פרויקט סמסטריאלי שבו המורה פוגשת את תלמידיה 10 שעות בשבוע. האמת קינאתי!! מעבר לכך, תחושת החיבור האישי עם המורה והתלמידים בכיתה, נבנית לאחר תהליך שבו נוצר קשר מעמיק.  כבר הזכרתי את עיקרון החברות?!

עייפים אך מלאים אנרגיה – אוקסימורון!
ערב. קבוצת עמל מתכנסת להעביר רשמים של היום השני. עייפים ומלאי אנרגיה – אוקסימורון שמתאים למורים מלאי מרץ. המשלחת מעמל מונה 11 מורים. נפגשנו במפגש מקדים שהתקיים בבית הספר הרב תחומי עמל שבח מופת,  וכבר נוצר חיבור ותחושת שייכות לרשת גדולה. הייתי גם אומרת אחריות משותפת. גילי אלון – מנהלת עמלנט, אפרת בוהדנה – מנהלת  בית הספר הרב תחומי אופקים, ברק פרידמן – מנהל בית הספר הרב תחומי ברמלה, ענבל משה – מורה במקיף רב תחומי רמות באר שבע, יוני מורן – מורה מבית הספר הרב תחומי פתח תקווה, עמל פלאח מבית הספר הרב תחומי כיסרא סמיע, מטכאל סבתאן, – מנהל ברב תחומי כעביה,  אנה  קוריטני – מורה ברב תחומי בצפת, צפרה שהם – מורה בבית הספר הרב תחומי עמק חרוד בצפת, יהודית זיגלמן מהתיכון הרב תחומי ליידי דיוויס מקבוצת עמל, ואני, סיגלית.

משלחת מורי עמל בסן דייגו. צילום: גילי אלון

תחושת שייכות וחיבור לרשת גדולה ולקהילת מורים רחבה 
חייבת לציין שהשילוב של הנציגים מרשת עמל המכיל יהודים וערבים מכל הפולקלור המגזרי הותיר בי ידידות רבה ותשוקה לחזק את הקשר בקהילות. במפגש ערכנו סיעור מוחין, עיבדנו את הרשמים, שיתפנו ברגשות והשתוקקנו לצאת למסע המשך.. הרגשתי גאווה בחיבור לעמל – רשת חינוך גדולה, ושותפות לעשייה פדגוגית משמעותית. המיזוג של המשלחת לשיח מחבר בין מנהלים ומורים מהרשת מותיר בי תחושה של עשייה בעלת מטרה משותפת. אני חלק מתהליך גדול.

19/10/16 היום השלישי – בית הספר בצ'ולה ויסטה
התלמיד פוגש סה"כ 4 מורים בכל סמסטר

צ'ולה ויסטה, עיירת גבול, הנמצאת מדרום לסן דייגו ממש בגבול עם מקסיקו. בית הספר מרוחק יחסית מריכוזי האוכלוסייה ומוקף בנוף הררי. מרשים. באותו הקמפוס שותפים היסודי וחטיבת הביניים, ואילו התיכון במבנה הסמוך. בתיכון ובחטיבה, לומד כל תלמיד ארבעה מקצועות בשנה –  מדעי הרוח (היסטוריה, ספרות, אנגלית) מדעים (כל שנה מקצוע אחר: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, הנדסה), מתמטיקה ומקצוע בחירה. אמנות לומדים סמסטר אחד בכיתה ט' וסמסטר אחד בכיתה י"ב.  באותו אופן לומדים שפה. התלמיד פוגש ארבעה מורים כל סמסטר כשהפרויקטים הם בין תחומיים, למשל:  בין מדעים למדעי הרוח. המורים, צעירים, מלאי התלהבות, מתוגברים ביותר שעות עם אותה קבוצת לימוד, וכך נוצר עיקרון החברות, המוביל בטבעיות לפרויקט משמעותי ולדיאלוג אמיתי בין מורה לתלמיד ובין תלמיד לתלמיד. 

נכנסנו לשיעור זימרה ביסודי לכיתות ג',  קיבלה אותנו מורה כהת עור בעלת עיניים ירוקות, שלימדה את הילדים (מכל צבעי הקשת) את השיר "סביב כל העולם". צוות המורים הצטרף לריקוד ולשירה ועד עכשיו מהדהד השיר כמנגינה שיש לה המשך..  ציינתי לעצמי, שאיזו כריזמה יש במורה הזו. הילדים לומדים מתוך שימחה והמורה מחדירה בהם את התשוקה. העקרונות המנחים הם עקרונות העיצוב של בתי הספר: שוויון במובן של צדק חברתי, אישי – במובן של הכרות אישית בין מורה לתלמיד,  אותנטי – מקוריות ויצירתיות, תוכנית לימודים מעצבת ומתעצבת. עקרונות ההיטק-היי הם שפה משותפת לכל בתי הספר, ולפיה הם מחדירים את רוח הייטק היי. אני חייבת לציין שניתן לראות עמידה ביעד. יש כללים ברורים למורים ולתלמידים כאחד. בכל בתי הספר, העקרונות המנחים הם חלק משפה קהילתית, במובן ששפה יוצרת מציאות ולפיה הם מנתבים את הדרך, הם אבני היסוד של הייטק-היי.

20/10/16 היום הרביעי
אחריות התלמיד על הלמידה
התלמידים מנסרים במכונת "קאטלייזר" צורות שונות כחלק מבניית מודל לפרויקט, אני שואלת את עצמי  – האין זה מסוכן? – התשובה היא "אחריות". התלמידים עוברים הכשרה והם מגלים אחריות, אחריות על הלמידה. גם כאן ראינו את יישום עיקרון הלמידה הרב תחומית והבין תחומית – שיעור בפיזיקה מקביל לשיעור בהומניסטיקה כך שפרויקט שנבנה במדעים/הנדסה יעבור עיבוד בתחום הכתיבה, בשיעור ההומניסטיקה. נכנסנו לשיעור 'מציאות בדיונית', שם התלמידים בונים מודל ארכיטקטוני של אוניברסיטת העתיד שתהיה ממוקמת באזורם. התלמידים מאתרים את הצרכים של האוניברסיטה ובונים דגם ארכיטקטוני. כל זאת במקביל לשיעור הומניסטיקה, שם הם מעבדים את תחום הכתיבה. כחלק מהפרויקט, הם נפגשו עם אנשי אקדמיה, תושבים ואנשים וראיינו אותם לגבי הצרכים של האוניברסיטה. על גבי הלוח, כותבים חברי הקבוצה וממלאים את המסע, כך נערך מעקב אם חברי הקבוצה מלאו את דרישות המטלה על פי השלבים השונים המוגדרים מראש. על גבי הלוח השיתופי, ניתן להוסיף את החיבור בין הפרויקט לצרכים של הקהילה.
תלמידי בית הספר מתגייסים לקהילה ולכן אין צורך במטלה נפרדת ומלאכותית של 'מחויבות אישית' כנהוג במקומותינו. התרומה לקהילה היא חלק משפה בית ספרית, כולם מחויבים לאותה מטרה. אני מתבוננת בקירות בית הספר, מעבר לכך שכל הפרויקטים מדברים בעד עצמם ותלויים בכל חלל ציבורי, ניתן לראות שקירות בית הספר משמשים כלוח כתיבה מחיק וכל הפוטנציאל המרחבי מגולם ללמידה.

21/10/16 היום החמישי – בית הספר מהמחוז הצפוני
מתן מענה לחיים האמיתיים
בחירות!! זהו נושא שמכירים היטב בישראל. וגם כאן הבחירות הן פרויקט לימודי, אך פרויקט רב תחומי, משותף בין תחום המדעים והמחשבים לבין היסטוריה ולשון. כרכזת חברתית, התעניינתי מאד בנוגע לבחירות למועצת התלמידים. בתחום ההומניסטיקה – התלמידים הציגו בקבוצות את מצע הבחירות שלהם, מכל שכבה נבחרו מספר מועמדים והיה עליהם לצאת במסע בחירות שכלל מצע וקמפיין שאותו הציג נבחר הקבוצה. כמו כן פיתחו התלמידים שתי אפליקציות, שבאמצעותן הגיעו לאשנב מסודר,  ושם בחרו שלושה מועמדים מדורגים מכל שכבת גיל. בזמן שבו מתרחשת הצבעה בכיתה, יושבים התלמידים ומתעדכנים בלייב בתוצאות הבחירות בכיתה. התלמידים הסבירו לנו, שבשתי השיטות השונות יש תוצאות שונות. מזכיר שיעור בסטטיסטיקה ונותן נקודה למחשבה – מהי התוצאה הנכונה?

בית הספר מלמד דמוקרטיה מעשית, ומפתח אצל התלמידים כישורים חברתיים וכישורי מנהיגות, כך רוכשים התלמידים מיומנויות לחיים האמיתיים. בית הספר הופך לפרקטי. ביום השני פגשנו את ג'רי ג'ייקובס – מייסד הייטק-היי, שסיפר לנו, שאחת מאבני הדרך שלו היתה ליצור בית ספר הנותן מענה לחיים האמיתיים. עבודת כפיים לצד אומנות פואטית וטכנולוגיה משלבת יצירתיות והתנסות.

ומה בהמשך הדרך?
הרישום לקולג' כמובן. בכיתה י"ב ממלאים התלמידים בקשה לרישום לקולג' , בסיוע המורה שמלווה אותם בתהליך הקבלה. חשבתי באותו הרגע שתהליך זה חשוב כי כך המורה מעצים את הליווי בקבלת ההחלטות, ונותן תחושה לתלמיד שהוא אינו לבד בדרך. המדד להצלחה מבחינתם הוא הקבלה לקולג' – הציגו לנו נתונים מרשימים שהבוגרים מתקבלים לקולג'.  ניתן לחלוק על מהו מדד ההצלחה, הכול נראה כל כך מדהים ומבטיח, אך בל נשכח כי גם הם מתמודדים עם עשרה עד חמישה עשר אחוזי נשירה בכל סמסטר – נתון לא פשוט, שנובע לדעתם מקשיי הסתגלות לשיטה החדשה והעדפה ללמוד בדרך הלימודים המסורתית. כך למשל במתמטיקה, קיים קושי לצמצם את הפער שנבנה באופן המסורתי.
 

ניסוי הקהילה של עשרה בתי ספר מרשת עמל
מפגש ערב עם מורי רשת עמל –  חברי המשלחת משתפים את גילי, ממטה עמל, ברשמים מהמסע החינוכי. המינהל לפדגוגיה של רשת עמל מטמיע ניסוי קהילה מרתק בבתי הספר של הרשת, חלק מבתי הספר החלו בתהליך וחלק מתקדמים בתהליך, חשבתי על כך שהייתי רוצה לחבור לבית הספר בו מנהל מטכאל, וליצור חיבור משותף בפרויקט משותף של בני מיעוטים ויהודים. מטכאל  סבור שזה רעיון מצוין. למטכאל יש עוד תוכניות : חילופי משלחות של ערבים ויהודים שיתארחו אצל תלמידים מסאן דייגו ויתארחו גם בארץ. אין ספק שהסכמנו על הדרך לעורר שינוי, עם זאת אני תוהה לגבי חומות המערכת שמגבילה אותנו, ובתוך החומות הללו אני מקווה שנפרוץ החוצה. 
אני יודעת שאי אפשר למוטט מערכת ביום אחד, יש כאלה שיחלקו עליי ויגידו שכדי ליצור שינוי צריך למחוק את השיטה הנוכחית,  אך אני סבורה שגם במוגבלות הקיימת נוכל לדבוק יחד בשינוי כקהילה שיתופית.  חשבנו יחד על כך בין קבוצת מורי עמל, עמל, שנמשיך להעלות רעיונות, פרויקטים ונמשיך לחבור יחד במפגשים משותפים כדי להניע תהליך פדגוגי משמעותי, וכפי שאמר עמל : "כשיש משמעות – יש משמעת".

21/10/16 היום השישי – בית הספר שבמחוז הצפוני
הנחיות לתלמיד הנותן משוב: היה אדיב, היה ספציפי, היה מסייע

נכנסתי לשיעור ביסודי המשלב דרמה, היסטוריה ונגינה. איך? כל קבוצה קיבלה סיפור מההיסטוריה האמריקאית והמחיזה אותו, ברקע מנגנים תלמידים בכלי נגינה. לאחר מכן נותנים תלמידי הכיתה משוב. אז איך לומדים היסטוריה? בסיום התהליך מחברים את כל הסיפור יחד ומקבלים תמונה שלמה.  בזמן הצפייה, המורה חידד המורה לתלמיד את כללי המשוב: היה אדיב, היה ספציפי, היה מסייע. אין כמו כישורים חברתיים…!
משחק כדורגל: התלמידים שיחקו כדורגל בדשא שמחוץ לבית הספר. כן, אין גדר המפרידה בין בית הספר למרחב. שיחקנו עם התלמידים כדורגל, הם שיתפו וקבלו זאת בשמחה. המורים עמל ומטכאל הבקיעו שער. לפתע נעלמו כל התלמידים בעודי נהנית מהשמש. לאן נעלמו? כן, הם נכנסו לשיעור. לא! לא היה צלצול ! בהייטק היי אין צלצולים. אחריות אישית זו המילה!
דמות ססגונית ויוצאת דופן הוא ריי, המשמש כ יקן הסטודנטים. הוא הגיע מהפיליפינים והיגר לארצות הברית. שאלתי אותו לגבי ההשפעה שיש לגבול עם מקסיקו. תשובתו הייתה גלויה, הוא סיפר על ההטרוגניות של הרכב התלמידים, על הצרכים הכלכליים שלהם, באותה סביבה ניתן לחוש את ההבדל בין בתי הספר בפוינטה לומה לבין בית הספר הנוכחי, הסביבה הנוכחית מוגדרת כסביבת טיפוח. במקרים קיצוניים שבהם תלמידים צרכו סמים העבירו אותם מבית הספר, אך זאת לאחר שנעשה תהליך שבה מוצו כל האפשרויות.

סיפורה של עדי קיירוז
"הבטיחו לי שתדבקו זה בזה כדי לעשות שינוי!"
עדי קיירוז –  HTH quteach coordinator  מפתיעה אותנו בסיפורה האישי: הוריה מלבנון, נאלצו להגיע לונצואלה בשל המלחמה, שם חוותה תקופה טראומטית. היא מתארת את הפחד לצאת לרחובות, פשע ופחד בכל מקום. ההורים של עדי היגרו לאמריקה, ושם עברה משבר ברכישת השפה, המורה היתה משאירה אותה לבדה בחדר, לשמיעת הקלטות חוזרות ונשנות כדי לרכוש את השפה האנגלית, עד אשר לקחה עדי את המילון שראתה בחדר ובהיותה בת 7 למדה את כל המילון, מילה מילה, מקור המילה, השורש שלה, משמעותה ושימושיה. עדי מתארת את התובנה שלה  – בהיותה בת שבע הבינה את כוחה של המילה ככלי להבעת רגשות, ככלי יצירה, ככוח לתקן ולשנות. התרגשנו מאד לשמוע את סיפורה. ברקע שמנו שירים בעברית וערבית, ויצאנו יחד יהודים וערבים, חברי המשלחת בריקודים יחד עם עדי. עדי אמרה לי : " הישארו יחד כקבוצה כדי לעשות את השינוי, תבטיחו לי שתישארו יחד כי אני יודעת שזה לא קל לעשות שינוי. אני יודעת שיש לכם משימה לא פשוטה להילחם במערכת קשה. הבטיחו לי שתדבקו זה בזה, לא תעזבו זה את זה כדי  שיהיה לכם הכוח לשנות!". ואני הבטחתי. הבטחתי לעדי שנישאר יחד כדי לעשות שינוי!

תודה ליעקב שניידר ולאורנה וולק המובילים מסע מרתק מתוך אמונה ונחישות לעצב חינוך ולהטמיע אותו בישראל, תודה למקס סיון מנהל בית הספר שלי ולעירית כהן מנהלת חטיבת הביניים, על האמון שנתנו בי כשנבחרתי למשלחת, תודה לרשת עמל על היוזמה המבורכת ותהליכי השינוי החדשניים שהיא מטמיעה בבבתי הספר שלה, ובעיקר על ההזדמנות לעצב חזון ולהוביל חלום.

* הכותבת היא מורה לספרות ועברית בבית הספר הרב תחומי עמל שבח מופת, מחנכת, מנהלת שכבה, רכזת כיתות שח"ר ורכזת חברתית.

לחצו כאן לתובנות מסע, גילי אלון

השבוע, נערך בחדרה כנס שנתי מרשים, שבו הוצגו תוצרי הלמידה החדשנית של עמל, באמצעות תערוכה, הרצאות תלמידים קצרות בסגנון TED וסדנאות מומחים שהגיעו מקהילת HTH בסן דייגו. הכנס הדגים כיצד מורים מתחברים לתשוקה שלהם והופכים למעצבי למידה. היתה זו חגיגה לעיניים ולאוזניים – מגוון תוצרים של שנת לימודים פורייה שבה עבדו יחדיו תלמידים ומורים, בחרו נושא וחקרו אותו מכל היבטיו. התוצרים הדגישו את הקשרים האישיים המשמעותיים שנרקמו בין המורים לתלמידים ולמעגלי הקהילה שבה עבדו. בניסוי הקהילתי ברוח הייטקהיי, משתתפים תריסר בתי ספר מעמל: חדרה לאמנויות ולמדעים, ל"ד ת"א, שבח מופת ת"א, הולץ חיל האוויר, פ"ת ב', נהריה למדעים, כסרא סמיע, צפת ע"ש בגין, עמק חרוד, באר שבע רמות, כסייפה אל פארוק ומח"ט רעות. לניסוי הקהילתי הייחודי בעמל, שותפים גף ניסויים של משרד החינוך וקהילת ידידי הייטק היי בישראל.

הד"ר רונית אשכנזי, סמנכ"ל ומנהלת המינהל לפדגוגיה ברשת עמל: "לפני 5 שנים ביקרתי בסן דייגו בבתי הספר של HIGH TECH HIGH . חזרתי עם הרבה השראה וחלומות ללמד אצלנו בעמל אחרת. הקמנו קהילה של מנהלים, קהילות מורים ויצאנו יחד לדרך. התהליכים מרתקים, למורים יש אור בעיניים, הם מחדשים, יוצרים, יוזמים. התלמידים מתלהבים, חוויות למידה מעשירות ומלמדות. אנו רואים את השינוי מלבלב ופורח. 

הלמידה באמצעות פרויקטים, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות וחיבור לקהילה, יצרה אוירה שמעודדת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. המורים והתלמידים מוצאים פתרונות לבעיות סבוכות, ויוצרים תוצרים בעלי ערך המשלבים תרומה לקהילה. השיתופיות בתוך בתי הספר ובין בתי הספר הביאה ללמידת עמיתים ולהעצמת התהליכים. 

כל מורה, כל בית ספר, רוצה להיות טוב יותר, איכותי יותר, ובקהילה נוצרה למידה הדדית מחד ותחרותיות בונה מאידך, בבחינת "קנאת סופרים תרבה חוכמה". נוכחנו שהתלמידים רוכשים כלים משמעותיים לחיים כמו  גישה יזמית, התנסות בעבודת צוות, סקרנות פעילה ורצון לחקור, מיומנות עמידה מול קהל, פרזנטציה והצגת הידע שרכשו בצורה מעניינת ואטרקטיבית, תוך שהם משתמשים במגוון כלים טכנולוגיים ואמנותיים, מתמודדים עם חומרי מקור, ומקורות ידע רבים.

אנו בתהליך של שינוי בדרכי הוראה-למידה בכל בתי הספר שלנו. שינוי כזה לא קורה מעצמו, צריך ללמוד איך וכיצד עושים, יש יתרון גדול להיותנו חלק מרשת חינוך גדולה וחדשנית, שבה אפשר להתנסות בלמידה הדדית. ההתלהבות של המנהלים, המורים והתלמידים גדולה, וזה הולך ו"מדבק". גם בתי הספר בקהילה וגם מחוצה לה – שאר בתי הספר של עמל –  מצטרפים לשינוי, יוצרים חיבורים, ומשלבים רב תרבותיות וחינוך ערכי, עם למידה משמעותית. זוהי תחושה נפלאה, ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק… " . בסיום דבריה, הודתה אשכנזי ליעקב שניידר – מנהל קהילת ידידי הייטק היי בישראל ונציג משפחת גי'יקובס (שיזמה את המפעל החינוכי הגדול של HTH ובתמיכתה מתאפשרות המשלחות מעוררות ההשראה מישראל לסן דייגו), לנציגי משרד החינוך ולתמי עטייה מובילת הניסוי מטעם רשת עמל. 

קולין גרין וג'ייד וויט, מורות מובילות ומנטוריות מרשת הייטקהיי סן דייגו, מעבירות סדנאות אורח

  

דע את שכניך: פרויקט קהילתי מרתק של הרב תחומי עמל באר שבע רמות בשיתוף עמל תל שבע

קישורים

לכתבות קודמות בנושא, הקליקו כאן
לתמונות מיום התוצרים בחדרה, הקליקו כאן
לספר תמונות מיום התוצרים בחדרה, הקליקו כאן
לאלבום תמונות מיום תוצרים HTH ברעות, הקליקו כאן
מפת דרכים לחדשנות חינוכית ברוח HTH בישראל
סדנאות HTH בישראל, מרץ 2016
אתר קהילת ידידי הייטקהיי ישראל

לפני המסע, רשמו חברי המשלחת את תקוותיהם וחששותיהם וערכו אותם במפת חשיבה:

רויטל נאמן יהל, רכזת הביולוגיה חטיבה עליונה רב תחומי ליידי דייויס עמל תל אביב : הייתי גאה מאוד להיות חלק ממשלחת איכותית, רצינית של אנשים מעוררי השראה ובעלי תשוקה לחולל שינוי. הדבר המשמעותי שחוויתי בביקורי השלישי בסן דייגו ברשת בתי הספר היי טק היי הוא חופש הבחירה שיש למורים בכיתות . האוטונומיה אינה מסרסרת את המורים אלא מפאשרת להם להגשים את החלומות והתשוקות שלהם דרך ההוראה ולהעבירה לתלמידים . שיפור ביצועי התלמידים בכיתות יבוא רק בזכות העבודה שהמורה המצוי בכיתה מעורר השראה , מאפשר לתלמידים , מקיים עימם דיאלוג אמיתי פורה ומכבד, דיאלוג שיוצר שיתוף של התלמידים והקהילה ולא מתנתק. האוטונומיה אותם מקבלים המורים מאפשרת להם ליצור פרויקטים שבהם התלמיד מעורב פעיל חוקר משפר מיומנויות לחיים האמיתיים ולא צריך לשאול את השאלה : למה אני צריך את זה ? הייתי רוצה לאפשר לעצמו לחלום קצת יותר בכיתות ולחדד את הדיאלוג ביני לבין התלמידים והקהילה שלא יהיה חד פעמי , מקרי , אקראי אלא בבסיסי הלמידה וההוראה המשותפים שלי עם התלמידים. 

לכל המקטרגים, יש לי הפתעה, גם במאה ה- 21 למורה יש מקום ותפקיד חשוב במסגרות החינוכיות הקיימות, ולא יהיה לו תחליף בעד שום הון שבעולם. שום התפתחות טכנולוגית לא תוכל להחליף את דמותו של המורה בכיתה. כדי לבחון מדוע אנו זקוקים ונזדקק למורים בעתיד, יש להבין שהשינויים שחלו במאה האחרונה השפיעו על תפקידם של המורה ובית הספר. 

תפקיד המורה עבר שינוי גדול ומשמעותי ממורה המקנה ידע לתלמידיו, למורה המבנה ידע חדש אצל הלומד, מטפח חשיבה יצירתית ומעודד סקרנות. בעידן טכנולוגי מתקדם של אינטרנט זמין בכל מקום , פייסבוק וגוגל, המורה מעצים את התלמידים בכיתה ומאפשר להם להיות שותפים אמיתיים ומעורבים בתהליך הלמידה. במקביל הלמידה צריכה להשתנות מלמידה למען מטרה מסוימת ללמידה תהליכית בשלבים, הרלבנטית לעולמו של התלמיד ולאו דווקא לתכנים שנקבעו מראש.

בעבר, שלחו ההורים את ילדיהם לבית הספר כדי לרכוש חינוך, ערכים וידע רב, ואילו היום תפקידו של בית הספר השתנה. במציאות שבה מחנכת בתיכון פוגשת במקרה הטוב את התלמידים שלה לשעת חינוך שבועית, קשה לי להאמין שבכיתה של 40 ילדים היא אכן מסוגלת להקנות ערכים או להנחיל חינוך אמיתי ומעמיק שיכול להוביל לשינוי באישיותו של התלמיד, או לתת מענה לצרכים של כל אחד מהלומדים. יתירה מזאת, בכיתה ממוצעת, שבה מספר המאובחנים המוכרים על ידי מערכת החינוך עולה באופן הדרגתי, וקשה להם לשבת בכיתה וללמוד, מה הפלא ששיעורי החינוך הופכים לשיעורים להעברת הודעות, בקשת שקט מהתלמידים וציפייה לצלצול הגואל כי אין זמן לתהליך מעמיק ופורה?

כמורה לביולוגיה המכינה לבגרות אני מוצאת את עצמי פעמים רבות נלחצת ובמתח אם אספיק ללמד את כל החומר לבגרות ובעקבות כך מחדירה "ערימות של ידע" לתוך מוחם של התלמידים בדרכים שונות, כגון סיכומים, דפי תרגול, שאלות  משנים קודמות ומצגות המדמות בחינות בגרות והכל כדי שיצליחו בבגרות . לאורך שנים אמרתי לעצמי לאחר שהבגרות נגמרה והתלמידים התפזרו שבשנה הבאה לא אכניס את עצמי למלכוד של הצפת מושגים והעברת ידע במזרק למוחם של תלמידי, שאת מרביתו הם ישכחו ולגבי חלקו לא יבינו את הקשרם לחיים בכלל.
ואילו כעת זאת השנה השלישית שאני חווה חוויית הוראה מיוחדת ושונה, מלמדת ולומדת שאפשר גם אחרת. עם הצטרפות בית הספר שלי, הרב תחומי ל.ד. תל אביב לניסוי של רשת עמל, והטמעת הלמידה מבוססת פרוייקטים ומחוברת לעולם האמיתי של התלמיד.

כואב לי הלב על שעות הלימוד הרבות שהוקדשו לריק ויכלו להיות מוקדשות לחוויות למידה מגוונות ומעשירות, כגון יציאה לסיורים לימודיים רבים יותר, האזנה להרצאות של מומחים (דבר שאהוב עלי ואני מקפידה להזמין המון אורחים מהאקדמיה לתלמידי. ביקור במוזיאונים, הכנת פרויקטים, קריאת מאמרים נוספים,דיון בבעיות הנוגעות לחיים האישיים של התלמידים. כאשר אני נפרדת מהתלמידים ומביטה להם בעיניים אינני יודעת בוודאות אם באמת מה שלימדתי היה משמעותי לחיים שלהם ? האם הם יהיו אזרחים  טובים יותר במדינת ישראל בעתיד? 
במהלך ביקורי ברשת בתי הספר HTH בסאן דייגו, במסגרת המשלחת של רשת עמל, נחשפתי לשיטת הוראה שונה ומאתגרת. לפי שיטה זו, התלמיד מתנסה בפרויקטים המשלבים בין חוכמה וידע לבין מיומנויות וכישורי ביצועיים.הלמידה מתחילה בשאלה הקשורה לעולמו של התלמיד  ומעוררת אצלו סקרנות ורצון לחקור וללמוד. במהלך העבודה על הפרויקט מתנהל דיאלוג מתמשך בין המורה לתלמיד. בסופו של התהליך התלמיד מציג את התוצר שלו מסביר ומתאר אותו בפני קהל של תלמידים, הורים או חברים ומספר על תהליך החקר ועל הממצאים שקיבל. הקו המנחה הוא מעורבות בתהליך והבנת התוצר. 

בבתי הספר האלה התלמידים לומדים בכיתות קטנות של עד 25 תלמידים, ובכל סמסטר הם משתתפים בשני קורסים בלבד. מכאן שמורה לא רואה יותר מ- 55 תלמידים בסמסטר,ולפיכך היכולת שלו ליצור קשר אמיתי, אינטימי והדוק עם התלמידים הוא טוב יותר, ומוביל לקבלת האחריות של שני הצדדים להנעת תהליכי למידה ולקידומם. יצירת האינטימיות בין מורה לתלמיד היא שלב חשוב והכרחי בגיוס התלמיד ללמידה משמעותית ,למידה המובילה להבניית ידע חדש אצל הלומד, מעוררת אצלו שאלות חדשות ומחשבות ומניעה תהליכי חשיבה למידה נוספים. 

כל פעם שאני מציעה שינוי משמעותי בדרך הלמידה, עולה השאלה בדבר מבחני המיצב, מבחני המפמ"ר (דרך אגב הם לא בוטלו, פשוט המורים בודקים אותם בבית הספר) ובחינות הבגרות. בימים אלה אני משמשת כמדריכה ברשת עמל בדרך הוראה מבוססת פרויקטים ובלמידה ברוח של HTH  (הייטק-היי) ובדרך זאת אני מרגישה את האופטימיות שבכל זאת קיימת . בשנה זו משתתפים כעשרה בתי ספר מהרשת בניסוי קהילתי שבו התלמידים לומדים באמצעות פרויקטים, ומעורבים עמוקות בתהליך ובהבניית התוצר. ניתבתי את התסכול לדרך פרודוקטיבית ללמידה אחרת . 

כתבות קודמות בסדרה:

רשת עמל מפעילה בהצלחה רבה זו השנה השלישית, ניסוי למידה קהילתי רחב בקרב מורים ומנהלים בכעשרה בתי ספר ברחבי הארץ. המורים יוצרים ומיישמים יחידות הוראה שפיתחו בתחומי דעת שונים בבתי הספר, ואחת לכמה חודשים נפגשים כולם ונחשפים לתוצרי הלמידה במגוון נושאים. מפגשים אלה הם הזדמנות נפלאה בעבור המורים להיחשף מצד אחד לתוצרי הבנה ולמידה ופרויקטים שונים, ומאידך לתת פומביות לתהליך ההוראה שלהם. שהרי, לצערנו, כמה פעמים אין לנו מושג מה עושים עמיתינו במקומות אחרים ?  לעיתים אין אנו יודעים כלל מה עושה מבחינה פדגוגית חברנו, היושב בחדר הסמוך.

 ואכן, אחת הנקודות החשובות בלמידה מבוססת פרויקטים היא הפומביות שיש לתת לתהליך ולתוצר. בדרך שבה אנו נותנים פומביות למעשה, אנו מצהירים קבל עם ועדה על יחסנו הרציני לפרויקט. הדבר מקובל מאוד בעולם האקדמי והמקצועי, כמו גם בהקשר המשפחתי. עלינו לתת פומביות ליצירות לימודיות ועליהם להפוך לנחת הכלל.

רויטל יהל נאמן

מאחר שליוותי בשנה זו את צוות המורים בבית הספר כמדריכה בלמידת PBL, התרגשתי מאוד מהמעמד וכל תוצר מבחינתי הציג תהליך למידה אמיתי שעברו המורים והתלמידים. באזרחות התבקשו התלמידים לנסח מחדש את מגילת העצמאות כך שתהיה רלוונטית למאה ה-21, בתנ"ך דנו במנהיגות ומוסר בשאלה המניעה בתחום מנהיגות ומוסר :"מנהיג צריך להיות נקי כפיים – האומנם?", בגיאוגרפיה חקרו את נושא העדה האתיופית ובעיית הגזענות, ובספרות עסקו פרויקט שהתחבר לנושא השנתי :"האחר הוא אני".

צמד המורות לספרות טפר ענת ולפיד רינת

מבית הספר הרב תחומי שבח מופת בתל אביב המורה לספרות ענת טפר לקחה את היצירה של זוהר אלפסיה וחיברה לשאלה המניעה בפרויקט:  "האם זרות וניכור בין בני אדם הם מצב טבעי או תלוי חברה?" כדי לענות על שאלה זו חשפה ענת את התלמידים לשורה של יצירות ספרותיות ביניהם : העיוורת, יגון, כינורו של רוטשילד, הצפירה, ולבסוף לשירה של ארז ביטון : "זוהרה אלפסיה". 

שתי המורות הללו, כל אחת בדרכה, ענו על הצורך של למידה משמעותית, למידה שבה הלומד בונה מחדש את תובנותיו, יוצר תשתית לתובנות עשירות יותר בעתיד. למידה הנותנת משמעות חדשה לתכנים, מושגים ורעיונות. עמדות שנלמדו בעבר, פותחות נתיבים ללמידה של תכנים חדשים מורכבים יותר בעתיד. שתי המורות ייצרו חדוות למידה, שהיא בגדר הכרח בלמידה משמעותית. הלומד מרגיש שתובנות והבנות גולמיות ועמומות  – מתבהרות ומתחדדות. כך למעשה נפתח אופק למידה מעצבת – למידה המכוננת מחדש את הלומד באמצעות התנסויות חדשות. בשני הפרויקטים, נדרשו התלמידים לבצע חלק מעשי  – לצאת מהכיתה ולצלם את הניכור ביחיד ובחברה לקראת תערוכת צילומים. בשלב הבא, נדרשו לבטא בדרך אומנותית את תחושת הזרות בדמותה של זוהרה אלפסיה. העבודה הקבוצתית והיצירה גייסו את הלומד ללמידה בדרך אחרת. בשני המקרים נוצרה קהילת חשיבה ויצירה, שהניעה את התלמידים ללמידה אחרת, שתפסה מקום משמעותי מבחינתם, יותר מכל שיעור כיתתי פרונטאלי. בדרך זו למדו התלמידים מהי אחריות ועמידה בלוח זמנים. 

במפגש מורים ארצי של HTH  שקיימה קבוצת עמל במרכז הפיס למדעים ולאמנויות חדרה, ניתץ ד"ר יורם הרפז, עורך הד לחינוך, את חמש הנחות היסוד למורים, והציע אלטרנטיבה מעניינת המקדמת הוראה חדשה במאה ה-21.

בתי ספר אינם ניתנים לשכפול

בפתח דבריו הוא עמד על כך שבתי הספר, כמו אנשים, אינם ניתנים לשכפול, מאחר שהם מאד תלויי הקשר ויש להם אישיות ייחודית. אי אפשר באמת לייבא בית ספר ממדינה למדינה, כי הבסיס התרבותי שונה לחלוטין (עמד על כך גם ד"ר רוני אבירם בנתחו את שיטת החינוך הפינית) . דוגמה לכך למשל היא התרבות בארה"ב המוגדרת כ"תרבות קו", תרבות חוק. עד אשר אתה כאזרח, עובר את הקו, עובר את הגבול – הכול טוב. אבל ברגע שנתקלת בשוטר, אתה מרגיש את כל עוצם ידה של אכיפת הסמכות . לעומת זאת בישראל, שטח האלתור והתמרון רחב יותר, קיומה של אנרכיה מסוימת, מאפשרת תסיסה יצירתית שאין בשום מקום אחר בעולם, (ואין לכך שום קשר למקומנו הנמוך במבחני פיזה..) ומשום כך שכפול מוחלט של מודל חינוך מארץ לארץ – לא יתפוס.  הטכנולוגיה ניתנת להעתקה, אך בתי הספר – לא.

החינוך בשלב המעבר בין הישן לחדש, הסתיימה תקופת היציבות, ואיתה נעלמת יכולת הקריאה המעמיקה

אנו חיים בתקופה נזילה ותוססת, הכול נמס, אין יותר משפחות יציבות, אין יותר תפקידים מוגדרים, אנו חיים בתקופה שטסה במהירות שקשה לדמיין אותה ולא תהיה יותר יציבות. גם המדינות במובן המסורתי של המילה הולכות ונעלמות, היות שתהליך הגלובליזציה מעלים אותן. גם כושר הריכוז משתנה – ולרעה. יכולת הצלילה בקריאה הדמומה הולכת ונעלמת ומשאירה אותנו עם מוח של ציידים לקטים המגיב לגירויים מיידים. האנושות, שהתחילה לקרוא רק לפני מאתיים שנה קריאה דמומה, קריאה המאפשרת לכל אדם לגלות את הנפש שלו, הולכת ומאבדת במהירות את היכולת הזו, ועל הדרך אנשים מאבדים גם את הזיכרון שלהם. אנו הולכים לקראת סוג חדש של אדם – "הומו קריאייטור" והחברה שהוא יבנה תיראה שונה לגמרי, אך רק הנכדים שלנו יהיו חלק ממנה. כרגע אנו נמצאים בשלב ביניים קצר בין החינוך הישן לחינוך החדש. השטח הוא זה שמוביל את השינוי מתוך אי שקט חינוכי כביר, בזמן שמורים מחפשים את הדרך החוצה מהלמידה הפרונטלית לרוח יותר פתוחה וחופשית, כמו למשל הוראה על פי עקרונות הייטק היי ועוד.

חמש הנחות היסוד של החינוך הישן מובילות ללמידה מנוכרת

לדברי הרפז, כל תלמיד מבין בשלב מאד מוקדם שלמידה מנוכרת היא תנאי להצלחה בלימודים. התלמיד מבין כבר מגיל צעיר שיש לנהל אסטרטגיה חסכונית, לא להשקיע יותר מדי אנרגיה ומעורבות בנושא אחד, כדי לעמוד בקצב המטלות של כל יתר הנושאים הנדרשים ממנו. משום כך הוא מפתח כלכלת לימודים חסכונית ומשתדל שלא להעמיק כדי לא לתפוס יותר מדי תאים במוחו. הדבר מוביל לגישה נפשית של  "חוסר אכפתיות פרודוקטיבית". ככל שאתה יותר מנוכר – אתה יותר יעיל. זוהי הנגזרת המידית של כלכלת חינוך הדוגלת בתפיסה שללמוד – פירושו להקשיב, ללמד – פירושו להגיד, ידע הוא חפץ, ותודעת התלמיד היא לא יותר ממיכל ריק שיש למלאו. הדבר מוביל כמובן ל"שרשרת העתקה" – הדיון הכיתתי מצטמצם לסוג של שעשועון בנוסח "נחשו תלמידים יקרים מהי התשובה הנכונה שעליה אני חושב"  – כשבתוך כך המורים מפזרים גלגלי הצלה ומתגמלים במחוות נרגשות על התקרבות לניחוש הנכון. ומה עושים אם התלמיד מסרב לנחש? מאיימים במבחן. אסטרטגיות של פיתוי ואיום. 

עיקרה של ההוראה החדשה, צריך להיות לא במה שהמורה עושה, אלא במה שהוא גורם לתלמידים לעשות

מהי האלטרנטיבה של החינוך החדש?  החינוך הדיאלוגי. להבין ששלמידה, אין פירושה רק להקשיב, אלא להתעניין ולהבין, לגרום לתלמיד הביא דוגמאות הרלבנטיות לחייו, לגרום לו להיות מעורב, להעצים תהליכים קוגנטיביים שיקדמו למידה משמעותית ויעשו שינוי בנפשו.  מה צריך לשנות בסביבה הלמידה? את המוטיבציה והרלבנטיות לחיים האמיתיים. ילדים אינם מתעניניים כלל בנושאים המופשטים שמלמדים אותם. הם מתעניינים אך ורק בשאלת הזהות העצמית שלהם. הם מוכנים להיות מעורבים בתהליך הלמידה – אם הוא מוחשי ורלבנטי לתהליך בניית הזהות שלהם. אם הוא מגלה להם דבר מה חדש על עצמם. באופן כללי, התלמידים מסתכלים על עולם המבוגרים וקולטים מהר מאד מה מעניין את המבוגרים. מאחר שהם לא רואים דיונים בפינת הרחוב על אורך הצלעות של משולש, אבל הם כן רואים אנשים המתעדים את עצמם ללא הרף במצלמות ובתוכניות ריאליטי ומפיצים זאת במדיה חברתית, הם מוכנים באופן טבעי ללמוד תחום דעת באמצעות סיפור, צילום והסרטה. מה יעניין את הילדים? מה שעובד גם על הדמיון, על הרגש, ויש הערכה בצדו. יש לאפשר לתלמידים ליצור את הסיפור שלהם בעצמם, ולתת להם כלים מרתקים לעשות זאת. הוראה טובה היא הוראה עקיפה, ועיקרה צריך להיות לא במה שהמורה עושה, אלא במה שהוא גורם לתלמידים לעשות.  החינוך כיום צריך לאפשר יותר התאמה אישית לפי תחומי עניין ויכולת, ושעות פרטניות חייבות להיות חלק מהפדגוגיה המובילה.

המוח האנושי מתעניין בנרטיב של סיפורים

סיפורי עמים עם ג'ון הארט. בעבר המקום החם ביותר ליד המדורה היה שמור למספרי הסיפורים.

כיצד אנו זוכרים ידע? מהו מבנה ידע? שואל הרפז. אם אנחנו לא מעוניינים בלמידה מנוכרת, אם אנחנו מעוניינים להשאיר רישום במוח הלומד לטווח ארוך, אנו חייבים לקחת בחשבון שהמוח זוכר באמצעות סיפורים, באמצעות דוגמאות מוחשיות המבוססות על הקשר. ידע הוא מבנה, או "סיפור שעובד", והתודעה היא למעשה פעילות פרשנית. את זאת ידעו כבר חז"ל, שלימדו את כל העקרונות שרצו להנחיל באמצעות סיפורים, ממש כפי שנהגו בעבר להעביר מסרים באמצעות זמרים נודדים או סיפורים סביב המדורה. אי אפשר לנתק את הידע מההקשר האקטואלי – אפשר – אבל אז לא נזכור אותו. תלמיד טוב, הוא מי שיודע להתייחס לידע באופן חיובי, ביקורתי ויצירתי וליצור את החיבורים הרלבנטיים לחייו. אם ננסה לדלות מראשנו מה אנו זוכרים מתקופת הלימודים שלנו – נגלה שהדברים שהשאירו בנו רישום לטווח ארוך – הם אלו שבנו את הזהות העצמית שלנו כבני אדם.
ליוטיוב ההרצאה, לחץ כאן

לאתר של יורם הרפז

לימוד משמעותי בדרך של חוויה עצמית
לדברי סמנכ"ל פדגוגיה הד"ר רונית אשכנזי, בבסיס התוכנית עומד חזון מגובש, שעיקרו לימוד משמעותי בדרך של חוויה עצמית. "עוד בהיותי מורה צעירה לביולוגיה בחממה ההידרו-סולארית במבואות עירון", היא מספרת,  היתה לי הזכות להנחות תלמידים בעבודות חקר אמיתיות כמו גידול מלונים בחורף, גידול דגים במערכת אקולוגית וכך הלאה, וחוויתי על בשרי את ההבדל בין הלמידה הפרונטלית בכיתה – לבין למידת החקר החוויתית.  כיום אין לי ספק שלמידה שיתופית המתבססת על פרויקטים בקבוצות קטנות בהתאם לבחירה ולעניין של התלמידים. מאתגרת את הלומדים והמורים כאחד. הטכנולוגיה נרכשת תוך כדי משחק ומנותבת לטובת קידום נושא המחקר. חולייה זו יוצרת את החיבור הרלוונטי שחסר כל כך לחיים האמיתיים".

 למידה צריכה לשמח, לגרום הנאה ולעורר חשק
ד"ר אשכנזי מספרת שבמהלך עבודתה כסמנכ"ל פדגוגיה בעמל, התוודעה לרשת בתי הספר של HTH  בסן דייגו קליפורניה, המיישמים בדיוק את אותם עקרונות חינוכיים שבהם היא מאמינה. "הביקור חיזק את כל אשר חשבתי על למידת פרויקטים רב תחומית באווירה של פתיחות ותמיכה". מיד עם חזרתה ארצה, חברה קבוצת עמל לגף ניסויים במשרד החינוך, ובנתה ניסוי מערכתי שמטרתו הקמת קהילה של בתי ספר, העוזרים אחד לשני, לצורך הכנסת דרך למידה אלטרנטיבית במקצועות רבים,  בהלימה לשינוי תרבות הלמידה וההערכה. "אני מאמינה", הוסיפה הד"ר אשכנזי, "שלמידה צריכה לשמח, לגרום הנאה ולהיעשות בחשק, לא כנטל. משום כך אנו מרבים ללמד בעמל בדרך של חוויות ייחודיות כמו תחרות שביל ישראל, תחרות המרוץ המקוון, למידה רב תחומית בספארי, במוזיאונים וכדומה".

עקרונות מרכזיים בניסוי
הלמידה תהיה אוטונומית ותעצים את הבניית הידע; הלמידה תזמן דיאלוג משמעותי ושת"פ בין המורים, התלמידים והקהילה ותאפשר למורה היכרות מעמיקה של התלמיד, חניכה וליווי אישי; הלמידה תעודד חיבור עם הקהילה, חניכה בעולם העבודה ותשלב בין חכמת הראש לחכמת הידיים; המורים יפתחו ויבנו את תהליכי ההוראה שלהם באופן אוטונומי.
הנכם מוזמנים לעקוב אחר הניסוי וקהילת בתי הספר הלוקחים בו חלק, באמצעות האתר החדש. במהלך השנה נעדכן באתר את תוצרי הלמידה וכן פרויקטים מיוחדים נוספים המתבצעים בעמל, כמו הוראה מתוקשבת באמצעות אייפדים וכיתות מצוינות.

ראו כתבה קודמת: למידה באמצעות פרויקטים כמענה למיומנויות המאה ה- 21
ראו כתבה קודמת: הוראה ולמידה באמצעות אייפדים, לקראת פדגוגיה גמישה

כמה מילים על חשיבות המיומנויות החדשות הנדרשות במאה ה- 21 והניעור המערכתי לו זקוקה מערכת החינוך

פרופ' וולנסקי ופרופ' אבירם המנתחים את גלי השינוי שעוברת מערכת החינוך, מדגישים היבטים שונים. הפרופ' אבירם סבור, ובצדק, שלא ניתן לאמץ מתרבות הלמידה הפינית אלמנטים בודדים המנותקים מהקשרם, מאחר שמערכת החינוך בישראל רוויה כבר בפרויקטים סותרים, וזקוקה לחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח הלוקחת בחשבון את צרכיה הספציפיים של  י ש ר א ל, לא של פינלנד. הפרופ' וולנסקי לעומת זאת, המנתח את הגל השלישי של שינוי פרדיגמת החינוך בעולם, מדגיש שני מושגי מפתח בתכנון למידה: מעורבות הלומד בלמידה (engagements), וזיהוי אתגרים בלמידה (challenges), כלומר, השאלה המשמעותית היום בגל השלישי – כיצד נהפוך את הלמידה לרלבנטית לתלמיד, ואיך נגרום לו להיות מעורב יותר בלמידה, כאשר במקביל המוסד החינוכי יהנה מגמישות פעולה גדולה יותר, והמורים יקבלו "שוליים רחבים" בבחירת תכני הלימוד, על פי צרכיו האישיים של התלמיד.

כולנו יודעים ששיטת ההוראה-למידה הפרונטלית המתבססת אך ורק על העברת מידע מהמורה – הניצב במרכז הפודיום לתלמידים הכותבים את דבריו – לא השתנתה מאות שנים מאז מהפכת הדפוס, ואינה רלבנטית יותר לתקופתנו שבה המידע זמין לכל דורש. לעומת זאת, שיטת למידה המבוססת פרויקטים – PBL, מסתמנת כשיטת לימוד המתאימה יותר למיומנויות הבניית הידע במאה ה-21 – החל בחיפוש, מיון וסיווג, וכלה בביקורתיות, יצירה, פרזנטציה ורפלקציה. במסגרת שיטה זו, התלמידים עוסקים בפעילויות חקר מורכבות המשלבות מגוון תחומי דעת. התלמידים מעלים שאלות, מנסחים השערות, מציעים דרכי חקירה יצירתיות, אוספים ומנתחים נתונים ומנסחים את השערותיהם וממצאיהם. כך בונים התלמידים את גוף הידע שלהם בצורה פעילה ואוטונומית וחווים תהליך משמעותי של למידה שמלווה אותם  לאורך שנים.

 

הלמידה סביב פרויקטים, שהיתה בעבר נחלתם של המחנכים הפרוגרסיביים, תופסת היום תאוצה בבתי ספר שונים מסביב העולם. רשת בתי הספר של  HTH, היא אחת הדוגמאות המוצלחות ליישום עיקרון זה. גם בישראל, לא רק בפינלנד ובסן דייגו קליפורניה, מכירים כבר רבים בצורך בלמידה באמצעות פרויקטים, אלא שאצלנו שינויים פדגוגיים מתחילים תמיד מהשדה. גם כאן, כמו בנושא התקשוב, אנו רואים את השינוי מתחיל ב"איים של חדשנות" המפיצים את הבשורה, וקהילת בתי הספר בישראל המלמדים ברוח זו – רק הולכת וגדלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עם זאת, בישראל, מורים ובתי ספר רבים המנסים לאמץ מודלים של למידה באמצעות פרויקטים, עושים זאת בעיקר בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים, וזאת בשל הלחץ העצום המופעל מצד מכבש בחינות הבגרות והחשש שחלילה "יבזבזו" התלמידים זמן יקר ו"יחטאו" בלימוד נושאים שאינם מופיעים בבגרות.
למידה באמצעות פרויקטים – היא למידה קונסטרוקטיביסטית המתבצעת תוך כדי הליך של עשייה אקטיבית, בדרך של הבניית ידע ואחריותו של הלומד על הידע. העצוב הוא, שבעבר היינו חלוצים בחינוך, ממש ברוח הדברים שנעשים כיום בפינלנד. עשינו זאת כאן כבר לפני עשרות שנים, כאשר בקיבוצים לימדו בשיטת הנושאים, כאשר עסקנו בלמידת חקר, כאשר ביצענו מגוון רחב של למידה באמצעות פרויקטים במסגרת "מחר 98". משום מה לא פיתחנו את כל אלה לתוכנית מערכתית ולשינוי מהותי של דרכי ההוראה במערכת החינוך, וניסיונות אלה נשארו בגדר אפיזודות ייחודיות של מורים חדשניים ויצירתיים, שנגדעו על ידי הבגרויות.
מניסיוני, כמי שהובילה בשעתו למידה באמצעות פרויקט ארצי גדול "גם אני יכול" (תלמידים המתכננים מוצרים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים), אין לי ספק שתהליכי למידה משמעותיים, למידת מיומנויות ובעיקר למידה המשלבת חוויה נפשית-רגשית וקוגניטיבית, היא הלמידה החיונית לטווח ארוך. כאשר שאלתי אנשים מבוגרים מה הם זוכרים מלימודיהם התשובות הן תמיד בנוסח: "צרפתית שלמדנו באמצעות שנסונים", "אנגלית שלמדנו עם שירי הביטלס" "לימודי המעבדה באופטיקה שם פרקנו והרכבנו עדשות ומצלמות". החברה הצעירים יותר זוכרים את "המסע הישראלי" או את המשלחת לגרמניה, ואין הם מדברים על הבילוי והכיף, אלא על תובנות, על למידה שחרטה משהו בזיכרונם, בנפשם ובמוחם.

מבדקי פיאאק – לעומת פיזה – דגש על מיומנויות העתיד
לאחרונה התבשרנו שגם ארגון ה OECD החל לנטוש את הרעיון שמבדקי ההישגים הבינלאומיים מסוג PISA הם האינדיקטור הבלעדי המנבא הצלחה אקדמית, הצלחה מקצועית, הצלחה כלכלית וכדומה. להזכירכם באותם מבדקים מגיעה ישראל למקומות מאד לא מחמיאים ואולם – הפלא ופלא, הכלכלה שלנו מחזיקה מעמד יפה במשברים העולמיים, אחוזי האבטלה נמוכים לאין שיעור מאלו של האיחוד האירופי, ויש לנו מוניטין רב כ"מדינת סטארטאפ" עתירת יוזמות.
האם מדובר במגמות סותרות? ובכן, כמו בכל דבר, תלוי מה בודקים…
ואכן, אם מסתכלים על הנושא מנקודת ראות שונה, נקודת הראות של מיומנויות העתיד, או כפי ש OECD מגדירים אותם כעת, מבדקי PIAC (התוכנית להערכה בינלאומית של יכולות מבוגרים‏), אנו רואים סדרה חדשה של מיומנויות העומדת למבחן, ובהם, יש לישראלים – אם נשכיל לחזק בקרב תלמידינו מיומנויות אלו – פוטנציאל להשיג תוצאות שונות לגמרי. (למדגם הראשון שיתקיים בישראל השנה יידרשו 5,000 איש והוא ייערך כמפקד לאומי). המבחנים החדשים שיכתיבו את אופי החינוך בעשורים הבאים, יבדקו כ-15 מיומנויות, אשר נמצאו כנדרשות וחשובות ביותר במאה ה-21 וביניהן פתרון בעיות, עבודת צוות, יכולת ניתוח, תקשורת מילולית, השפעה על אחרים, תכנון זמן אישי וקבוצתי, קריאת טקסטים ‏(פרוזה או מסמך‏), יכולת חשיבה במונחים כמותיים, שימוש באינטרנט ובמחשב ועוד. ההמלצות הנלוות מבקשות להתאים את תוכנית הלימודים לצורכי שוק העבודה וכוללות בין היתר תעדוף השקעה ב"משאבים רכים" כמו פיתוח מיומנויות, עידוד למידה בזוגות, הגמשת מערכות החינוך, הכשרה, תמרוץ ותחזוקת מורים באיכות גבוהה.

אגב, במסמך שפרסמו בשנה שעברה אינטל, מיקרוסופט וסיסקו, אשר כונה "הדף הלבן" וזכה להדים רבים, פורטו 10 המיומנויות הנדרשות לעובד במאה ה-21 וביניהן יצירתיות וחדשנות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, קבלת החלטות, מיומנויות למידה, תקשורת, עבודה בצוות, אוריינות מידע ‏(כולל מחקר על מקורות, עדויות, הטיות וכדומה‏), אוריינות ICT ‏(טכנולוגיית מידע ותקשורת‏), אזרחות מקומית וגלובלית, חיים וקריירה, אחריות אישית וחברתית ‏(כולל מודעות וכשירות תרבותית‏). ואכן לצד תחום הלימודים, יותר ויותר מעסיקים היום מתחילים לבחון אם המועמדים שלפניהם רכשו מיומנויות כמו חשיבה מסתעפת ועבודה בצוות ואם יש להם תשוקה לעבוד ולפתור בעיות. מיומנויות אלה ניתנות לרכישה, בין היתר, באמצעות עבודה על פרויקטים, ולא ניתן ללמדם על ידי שינון חומר לבחינות.

כאשר אני חושבת על תלמידינו המשתתפים בפרויקט "גם אני יכול", מתחרים בתחרות הרב-תחומית הייחודית "עמל בשביל ישראל", "שוברים את הראש" על פרויקט רובוטיקה במסגרת תחרויות FLL ו- FIRST, לומדים נושא באמצעות מחזמר וריקוד, או מתנסים בפתרון בעיות במרכז היזמות החדש, אני רואה איך התלמידים מתנסים בכל המיומנויות הללו. הם מתמודדים עם פתרון בעיות, משלבים מספר תחומי דעת, עובדים בצוות, מפתחים את התקשורת המילולית, מתמודדים עם תכנון זמן אישי וקבוצתי, משתמשים באינטרנט ובמחשב ולפעילותם יש השפעה חברתית על האחרים. למעשה הם מפתחים כישורים חברתיים ואנושיים, שישמשו כלים מרכזיים להשתלבותם בעולם התעסוקה בעתיד.

הכרה מערכתית וממסדית

אם נחזור למערכת החינוך שלנו, על אף שרבים מאמינים בכך ורבות כבר נכתב על הצורך בלימוד המיומנויות, עדיין אין זה קורה בצורה מערכתית. מיומנויות אלה כמעט אינן נלמדות, לצערי, בכל השיעורים הרבים בהם אנו מכינים את תלמידנו לבחינות הבגרות. משום כך, כאשר אנו בוחנים את מערכת החינוך שלנו, עלינו להתבונן במציאות נכוחה. יש לקחת בחשבון את אין סוף השעות שהמערכת משקיעה ב"תעשיית התגבורים", בשיעורים פרטיים, בתוכניות מיוחדות למען הצלחה בבגרויות, שעולות מיליונים למדינה, לעיריות ולהורים. כל זה אינו קשור ללימוד לשם לימוד, אלא לצורך "התברגות" במקום ראוי באחוז הזכאות.
בהקשר זה, אצלנו בעמל – במטרה להקנות לתלמידי הרשת את המיומנויות שלהם יידרשו בעתיד – התחלנו בפיילוטים של לימודי רטוריקה, debate, תוכנית 'מפתחות לחיים', תחרויות טכנולוגיות המשלבות עשייה בשטח ובכיתה, לימוד רב תחומי במוזיאונים למדע ובספארי, השתתפות במיזמים מתוקשבים המעודדים למידה שיתופית באמצעות רשתות חברתיות, בלוגים ועוד. ואנחנו לא היחידים.
לא מעט בתי ספר, ואף מפמ"רים מסוימים, מכירים בצורך ומתחילים לשלב לימודי מיומנויות לצד תוכניות הלימודים הרגילות. בתחום התקשוב החלה התוכנית הלאומית, במטרה להקנות את מיומנויות המאה ה-21. התוכנית אמנם החלה ביסודיים ומתרחבת לחטיבות הביניים, אך אני ממתינה בכיליון עיניים לראות אותה מיושמת גם בתיכוניים, ויודעת שכאשר נגיע לשם בשעה טובה, נצטרך להתמודד עם התאמתה ללימודים מוכווני בחינות בגרות. (ואולי כבר לא?)

לסיכום: מה ניתן לעשות?

בטווח הארוך, יש לצמצם את מספר בחינות הבגרות לשלוש, ארבע בחינות, ואת רוב הלמידה, לבסס על תהליכים של  הוראה באמצעות פרויקטים. מה שיאפשר לבתי הספר ולמורים לקחת אחראיות על תהליכי ההוראה-למידה המתקיימים בהם.
גם בטווח הקצר יכולה המערכת להתקדם וזאת במספר דרכים במקביל:
הכרה בבתי ספר שכבר מתחילים בלמידה באמצעות פרויקטים –  הקמת ועדה מקצועית, אשר תבחן את תהליכי הלמידה, את התוכניות המוצעות ללמידה באמצעות פרויקטים, את דרכי הביצוע וההערכה. הועדה תבנה קריטריונים בסיסיים לצורך הכרה במודלים לתהליכי הלמידה באמצעות פרויקטים, ותעודד בתי ספר שמלמדים בדרך זו להמיר בחינות בגרות בעבודה על פרויקט, הכנת פורטפוליו ומציאת דרכים לייצוג הידע והתובנות מתהליכי הלמידה. באותם מקצועות שבהם ניתן כבר היום לבצע פרויקט או עבודת חקר כחלק מבחינת הבגרות, יאפשרו לתלמידים לעבוד בצוות ולייצר פרויקטים קבוצתיים, שיהיו מן הסתם מעמיקים, מורכבים ומשמעותיים יותר מהפרויקטים האישיים הנהוגים היום. המערכת תחל בהכשרת מורים להוראה באמצעות פרויקטים (כדוגמת המגמה שנפתחה במכללת קיי ללימוד מורים להוראה ברוח HTH). יש לשלב בכל המוסדות להכשרת מורים הכשרה להוראה באמצעות פרויקטים. זאת ועוד – כדאי לנצל את כניסת הרפורמות "עוז לתמורה" ו"אופק חדש", המאפשרות שעות פרטניות, לשילוב הנחייה וחונכות אישית של מורים את תלמידיהם, כך שכל מורה ילווה קבוצה מצומצמת של תלמידים, שאותם יכיר היטב, ולהם יעניק הנחייה הדרכה וייעוץ אישי. או בקבוצות קטנות.
כך או אחרת, עלינו לשאוף להקניית מיומנויות המאה ה-21  לא רק בתקשוב, אלא בכל התהליכים החינוכיים והלימודיים המתרחשים בבית הספר, וזאת, לדעתי, ניתן יהיה לעשות רק באמצעות מעבר ללמידה באמצעות פרויקטים רב תחומיים.
על מנת שניתן יהיה להיכנס לכך בצורה מערכתית, נדרשת הכרה מערכתית וממסדית, ו"שחרור" בתי הספר להוראה אוטונומית המאפשרת למורים לקחת אחריות על תהליכי ההוראה, ולתלמידים – על תהליכי הלמידה.
לאופי הישראלי מתאים לפתח חשיבה יצירתית, יזמית, רב תחומית, חשיבה מסתעפת, למידה בצוותים.
הגיע הזמן שנבצע שינוי משמעותי ונוביל את לימודי התיכון לכיוון הזה.

מקורות נוספים

Nuts and Bolts of Project Based Learning

הפדגוגיה של ה – PBL ד"ר שרמן רוזנפלד 2.1.12 מכון מנדל, ירושלים

תקצירי ההרצאות בכנס השני בנושא: מיומנויות המאה ה 21- בהוראה ובהכשרת מורים,
מודלים פדגוגיים ושילובם במערכת החינוך, מכון מופ"ת