מוחים, מפגינים, משמיעים את קולם כך החלה המחאה החברתית בשנת 2011. אוהלים מרוכזים במרכז הארץ, וימים שלמים שהעבירו תושבים מחוץ לבתיהם עקב יוקר המחייה.
מאת: ענבר סודרי, עדן קשי, ראם רותם ונופר בן אליהו.
האינטרנט שימש כר גידול למחאה החברתית
המחאה עוררה רעש תקשורתי בניסיון לשנות את כללי המשחק החברתיים שנמאסו על האוכלוסייה הישראלית ואף ברובה נחשבים כהישרדות.
המחאה החלה עקב המדיניות הכלכלית שהתבטאה במגוון היבטים כמו: גדילת מחירי מוצרי החלב, העלאה במחירי הדיור. הקבוצה שנפתחה בפייסבוק בידי בחורה בשם דפני ליף. הקבוצה הוקמה במטרה לסחוף אחריה אלפי אזרחים שימחו ואולי תוך איגוד כוחות יצליחו ביחד לחולל שינוי. ב-14 ביולי 2011 הוקם מאהל בשדרות רוטשילד במרכז תל אביב בידי צעירים מתל אביב בראשותה של דפני ליף, ולאחר מספר ימים הוקמו עוד מאות אוהלים ברחבי הארץ. אחת מהסיסמאות הידיעות של המחאה הייתה "העם דורש צדק חברתי" ומתוך המשפט אנו מבינים באמת את הצימאון לצדק חברתי מצד אזרחי מדינת ישראל לרשויות השלטון.
המחאה החברתית כלל לא רק מחאה על מחירי הדיור והמחייה אלא גם על החינוך, נדל"ן וכ"ו. האזרחים הפעילו לחץ על הממשלה ועל צורת השלטון שנמשכה מזה שנים רבות ולכן גם לא יכלה להתעלם מהם. מחאה היא אחת מזכויות האזרח במדינה דמוקרטית ולכן הממשלה הייתה חייבת להראות מצידה סוג של התייחסות למאורע. תחילה, ניסתה הממשלה להפריד בין האזרחים המאוחדים תוך פנייה לאגודות הסטודנטים במטרה להמשיך ולבסס את השלטון הקיים. לאחר מכן, המשיכה הממשלה בשימוש בשובל ארוך של שכנועים הטוענים כי תחול מאותה תקופה התחשבות גוברת במעמד הנמוך ובקושי שלהם וכך גם מעמד הביניים.
אך כל הניסיונות, לא הצליחו להשתיק את אי השקט הנגרר במדינת ישראל. בעקבות זה הוחלט בממשלה למנות 
וועדת מומחים שתמליץ על מדיניות התואמת את דרישות המוחאים. אך הוועדה לא סיפקה את רצונות המוחאים המומחים יכלו רק להציע שיפורים במסגרת הכוללת, ולא לגרום לשינויים מרחיקי לכת.
האוהלים המפוזרים ברחבי הארץ כבר אינם, תחושת אי סיפוק והתחשבות בקרב האזרחים מצד הממשלה עדיין קיימת. ישנה הרגשה של קיפאון בנושאים שהועלו בסדר היום הציבורי בזמן המחאה: נושאי הדיור והמחייה שממשיכים ואף נראה כי ימשיכו להיות חלק מהבעיות הציבוריות באופן בלתי פוסק.