פרופסור קן רובינסון ( Sir Ken Robinson ), מומחה בריטי ליצירתיות וחינוך נחשב לאחד המובילים בעולם בתחום פיתוח היצירתיות והחדשנות בחינוך. בהרצאה מרתקת שנשא לאחרונה בכנס TED בארה"ב, ביקר סר קן רובינסון את התנהלות מערכות החינוך כיום בעולם. לדבריו, טיפוח יצירתיות בבתי הספר חשוב לא פחות מאשר הקניית דעת ו"אם אינך מוכן לשגות מדי פעם, לעולם לא תיצור דברים מקוריים". לשיטתו, תפקידם של בתי הספר אינו בהכרח להיות מסלול הכנה לאקדמיה, אלא להצמיח סביבה לטיפוח מצוינות ויצירתיות של בני אדם. דבריו של סר קן רובינסון, מחזקים את הצורך בטיפוח אמנויות בבתי הספר כאמצעי ליצירת ערוצים ליצירתיות אצל תלמידים.
תרגום עיקרי ההרצאה: אלומה עברון
עריכה: רפאלה בלס

 לצפייה בהרצאה המוקלטת, לחץ על התמונה

יש כמה תימות בכנס, שהן רלבנטיות למה שאני רוצה לדבר עליו, האחת – העדות המדהימה ליצירתיות האנושית, המגוון והעושר העצום המאפיינים אותה. השניה – שאין לנו שמץ של מושג מה עומד להתרחש בעתיד. יש לי עניין רב בחינוך, למעשה לכל אחד יש עניין בחינוך, לכם?

יצירתיות חשובה לא פחות מקרוא וכתוב!

אחת התלמידות ציירה כל השיעור. שאלה המורה –" מה את מציירת?",
ענתה התלמידה – "את אלוהים".
המורה – "אבל אף אחד לא יודע איך הוא נראה!"
התלמידה – " זה בסדר, עוד דקה כולם ידעו.."

אחד הדברים המאפיינים את הילדים – שאין להם שום בעיה לקחת סיכון ולטעות. הם מוכנים לטעות.
למרבה הצער, בהנחיית עולם המבוגרים, מאבדים הילדים מהר מאד את הסכמתם לשגות.
לא זו בלבד שאנחנו, המבוגרים, הורסים את נכונותם לטעות, הפכנו זאת לשיטה לאומית – לפיה הדבר הנורא ביותר בעולם שיכול לקרות לילד בבית הספר – הוא לטעות.
אסור לטעות. התוצאה היא, שנטלנו מהילדים את יכולתם הטבעית להיות מוכנים לשגיאה.
כל ילד הוא מטבעו אמן, שחקן, והצרה היא שלא רק שאנחנו לא גדלים ל ת ו ך יצירתיות, אנחנו גדלים ממנה והלאה.
מדוע זה? 
אני עברתי מסטרטפורד אנגליה (המקום בו נולד אביו של שקספיר) ללוס אנג'לס.
דמיינו לעצמכם איזה מעבר זה.. בכל אופן, כאשר עברנו ללוס אנג'לס, הבן שלי לא רצה לעבור. היתה לו חברה – שרה שמה, והוא טען שלעולם לא ימצא חברה כזו, מה שגרם לנו להיות מרוצים מאד, כי זאת למעשה היתה הסיבה שעברנו..  אבל אם נחזור רגע, משהו הולם בך במעבר ללוס אנג'לס. מסתבר שכל מערכת חינוך בכל ארץ בעולם – מצייתת לאותם הכללים! בראש סולם העדיפויות עומדים תמיד מתמטיקה ושפות זרות, והמקצועות ההומניים יהיו תמיד בתחתית. אמנות ומוזיקה נמצאים גבוה יותר מתיאטרון ומחול. 
ונשאלת השאלה מדוע? מדוע לא ללמד ילדים לרקוד? האין זה חשוב? 
כולנו רוקדים עד מותנו.

השגיאה הנפוצה: "עליך ללמוד רק מה שיביא לך פרנסה"

כדי להצליח במאה ה- 21, לשכוח מהאקדמיה, ולחזור לאינטיליגנציה

יש ילדים שחייבים להתנועע כדי לחשוב!

היוצרת של "Cats", נחשבה ילדה לקויית למידה עם בעיות היפר של תנועתיות יתר. היא לא היתה מסוגלת לשבת רגע אחד בשקט. בבית ספרה בזמנו, לקחו אותה למומחה ששוחח איתה בנוכחות אמה שעות ארוכות על הבעיות שלה בבית הספר וחוסר יכולתה להתרכז. ואז השאיר אותה המומחה לבד בחדר והפעיל את הרדיו, בעודו צופה בה יחד עם אמה מאחורי דלת זכוכית. ברגע שהשאירו אותה לבד, היא החלה לרקוד. לאחר זמן קצר, אמר המומחה לאם: "גבירתי, אין לך כאן ילדה עם הפרעה, יש לך כאן רקדנית!" ואכן הילדה עברה לבית ספר לריקוד וחייה השתנו ללא הכר כשראתה מסביבה עוד ילדים שאינם יכולים לשבת בשקט, עוד ילדים כמוה שהיו חייבים להתנועע כדי לחשוב! אותה ילדה סיימה בהצטיינות בית ספר לבלט, הקימה להקת ריקוד משלה והיום היא מולטי-מיליונרית.

האקולוגיה האנושית

מדברים הרבה על אקולוגיה. גם בכנס הזה.
אני מאמין שהתקווה שלנו היא אקולוגיה א נ ו ש י ת .
שיטת החינוך שלנו מקעקעת את יסודות השכל שלנו, וזה לא ישרת אותנו היטב בעתיד. עלינו לחשוב על שינוי משמעותי עבור חינוך ילדינו. מייחסים ליונה סאלק (אבי החיסון נגד שיתוק ילדים) את המשפט שאומר – "אם כל החרקים ייעלמו מכדור הארץ, בתוך 50 שנה יסתיימו כל החיים על פני האדמה. אם המין האנושי לעומת זאת, יעלם מכדור הארץ, בתוך 50 שנה ילבלבו ויפרחו כל צורות החיים".
והוא צודק!
מה שהכנס הזה (TED) חוגג, הוא את המתנה של הדמיון האנושי. עלינו להיות זהירים כעת, להשתמש בחוכמה במתנה זו ולחשוב שוב על אלו עקרונות נשתית את החינוך שלנו.
והדרך היחידה לעשות זאת , היא לראות ולהכיר ב ע ו ש ר של היצירתיות האנושית, ולהעביר לילדנו את התקווה של היצירתיות האנושית לעתיד טוב יותר. 
אנו – כבר לא נראה אותו – אבל הם כן.