המאסטרו מת, תחי התזמורת! – קווים לדמותה של המהפכה השקטה
ד"ר אלון הסגל משוחח עם רכזי התקשוב של רשת עמל, על השינוי בתפיסת החינוך במאה ה- 21 , המעבר ממודל הלימוד הבסיסי שבמרכזו מורה מלומד וסמכותי הפונה לעשרות תלמידים – לקהילה חברתית לומדת, המתבססת על דינמיקה אנושית, ולא, לא מדובר רק בטכנולוגיה.
מאת: רפאלה בלס
על רקע הטוויטר ויז'ן שדומה כי תפס חיים משלו מאחורי גבו של המרצה, פצח הסגל - מרצה בכיר בבר אילן ובמכון הטכנולוגי, מנחה קבוצות במופ"ת, יועץ לארגונים וסטארטפיסט מהסוג הסמנטי – בשאלה : "מהי המטרה לשמה אנו רוצים להשתמש בכלל ברשת חברתית?…"
לגורמים שונים, יש, כמסתבר, מטרות שונות. רשת חברתית, בשל היכולת האוטונומית שלה, מבוססת על חיבור בין אנשים המעוניינים להשיג מטרה במשותף. ואולם, לעתים נמצא, שלמרות שהרשת קמה במוצהר סביב מטרה מסוימת, כמו למשל רשת בית ספרית, משתמשים בה חלק מחבריה למטרה אחרת. "פעמים רבות", הטעים הסגל בקול נמוך, "נגלה שלילדים יש מטרה אחרת לגמרי משל המורים, על גבי אותה רשת ממש".. "מסיבה זו", הציע בידידות, "כדאי להשתמש בהגדרה הבאה : רשת חברתית – כלי אחד מתוך סט כלים שלם של מדיה חברתית, אשר בו הדינמיקה בין האנשים, חשובה לא פחות מהמטרה שלשמה התכנסו".
התפיסה האוטונומית של הסביבה הדיגיטלית
על האלמנט הזה, מתעכב הסגל שוב ושוב. ההבדל בין בלוג, לדבריו, לבין רשת חברתית – הוא ההבדל בין מונולוג רשתי ויהיה אפילו מלווה בטוקבקים מרובים, לבין תחושת האוטונומיה הפעילה של המשתמש המעלה תוכן בעצמו. "חייב המורה להבין ולזכור", מדגיש הסגל בכובד ראש, "ששימוש ברשת חברתית אכן מקנה אוטונומיה למשתמש. לא מדובר רק בעצמאות טכנית, אלא גם, ובעיקר, בעצמאות תקשורתית". עובדה זו משנה לחלוטין את כללי המשחק בכיתה, ואיתם גם את התכנים הנלמדים. "כך למשל", מספר הסגל, "אין זה נדיר למצוא ששיעורי הבית מועלים על ידי התלמידים לפייסבוק, נפתרים ביחד, ולבסוף אף זוכים למשוב בהתאם למידת הרלבנטיות שלהם לנושא הנלמד". "חיש קל מפתחים התלמידים עמדה ואפילו עמידה מול המורה, ומייעצים לו איזה סוג של שיעורי בית כדאי לתת".
"במחשבה נוספת", הוא מהרהר בקול, "האם לא בדיוק כך התחיל הפייסבוק? מ'השכבה השנייה' של ההערות שנתנו הסטודנטים – תחילה על סיכומי השיעורים, ומאוחר יותר גם על המרצים עצמם?" וממשיך – "לא רק תוכן, אלא ממש המלצות פרקטיות של כדאיות על המרצה ויכולתו". "למעשה" – הוא מסכם – "זהו בהחלט אחד האופנים בהם באה לידי ביטוי חוכמת ההמון".
מהי חוכמת ההמון ? – ג'יימס סורוביצקי שטבע את המושג הזה לראשונה בספרו ב 2004, טוען שבחירה אקראית של קבוצת אנשים בלתי תלויים האחד בשני, המצטברת מעל מסה קריטית מסוימת ומצביעה על כיוון מסוים זה ולא אחר – תמיד תצליח יותר מבחירה של מומחה יחיד. בספרו הוא מנתח תוצאות של הימורי סוסים, מניות ואפילו פוליטיקה.
ארבעת המאפיינים של חוכמת ההמון הם: מגוון של דעות, ביזור (אין מנהיג שמרכז את הידע או את ההחלטות), עצמאות וקיבוץ – מנגנון כלשהו שהופך את השיפוט הפרטי להחלטה קולקטיבית.
הלאה למרצדס של הניידים – המחשב הגמיש המתקפל של סוני, מחשב טלוויזיה מולטימידיה לכל דבר הנצמד לקיר ממש כטאפט, ובגמר השימוש מקפלים אותו יפה חזרה ומכניסים לכיס החולצה. "אבל גם זה עומד להתיישן" מבטיח הסגל, "היות שכרגע עובדים על טכנולוגיה מוגברת שתוך חמש שנים תעשה את כל זה – רק בתלת מימד. אגב, רשת אל ג'זירה, הודיעה שאת משחקי המונדיאל הבא, היא עומדת לשדר בתלת-מימד". רחש התעלפות קל נשמע בקרב הגברים בקהל כשעיניהם התערפלו בזה אחר זה.
על השאלה "מהי המשמעות של חוכמת ההמון?" עונה הסגל בביטחון – "המשמעות היא פשוטה מאד. כמות שווה איכות. לרייטינג יש משמעות", והדגים – "גם הפרופסור המכובד באוניברסיטה, נמדד בסופו של דבר בכמות – כמה מצטטים אותו,כמה מאמרים הוא כתב, כמה תגובות הוא קיבל וכך הלאה. למעשה בכל תחום בחיינו אנו נעזרים בחוכמת ההמון. החל בבחירת רופא מנתח, שנרצה לקבל עליו כמובן כמה שיותר חוות דעת, וכלה בפעולה הפשוטה והיומיומית של חיפוש שאילתה במנוע החיפוש הפופולרי גוגל, המציג תוצאות על פי פופולריות השאילתות בקרב הגולשים, בניגוד לאלטה ויסטה מי שזוכר, שהתבסס על פילוח של מומחים."
קטן יותר דק יותר מתקפל יותר – ומה חושב על כך ההמון
את הרגעים הבאים מנצל הסגל להפוגה טכנולוגית קלה. ביד אמונה הוא סוקר את ה'קינדל' (המפזר ניחוח של ספר בלחיצת כפתור !) הנטען עם כל ספרי הלימוד הרלבנטיים לתלמיד, שוקל כ-150 גרם בלבד ועולה כ 250 דולר.
"כיצד כל זה מתחבר למערכת החינוך שלנו, שלא השתנתה בהרבה מאז המאה ה- 19?" נזרקה לאולם שאלה מציאותית. "שאלה מצוינת!" הגיב הסגל. "בואו נחשוב עליה רגע. לא", הודה לאחר רגע של הרהור, "זה באמת לא מתחבר".
"בהתייחס לכל התיאור הזה של הטכנולוגיה החדשה, ובכן פרופ' ריי קורצווייל, בדברו על נקודת הסינגולאריות המתקרבת, חוזה את שילובן של הטכנולוגיות הללו עם גוף האדם. לטענתו, תוך פרק זמן של עשר שנים לכל היותר, יכיל המחשב את כל הזיכרון של האדם, ותוך 20 שנה – את הזיכרון של כל המין האנושי."
"מבחינת מערכת החינוך", חזר הסגל, "ובכן אנחנו חייבים להודות שצורת הלימוד המוכרת לנו משתנה. ברגע שהילדים מתחברים לרשת, עצם ה ח ש י ב ה שלהם משתנה. התפיסה שלהם הופכת רשתית". מדוע לא לנצל זאת?
הרשת ואתרי Web 2.0, כפי שאתם מתארים לעצמכם, מספקים דחיפה משמעותית לקידום החשיבה החברתית המשתפת, אך לא רק בטכנולוגיה מדובר. ההבדל אינו מתמצה בייבוא טכנולוגיות מתקדמות אלא בשינוי תפיסתי של כל עקרונות החשיבה והעבודה. אפשר למצות זאת בארבע מילים – מחשיבה קווית, ליניארית בה המורה מעביר את הידע באופן חד סטרי – לחשיבה רשתית, רב ערוצית, בה קהילת הלומדים מקיימת בינה לבין עצמה דינמיקה עצמאית, בלא יותר מהכוונה קלה".
רשת חברתית המתבססת על דינמיקה אנושית
"אם נתבונן לדוגמה במודל של אמזון – כשניקח ספר מסוים, נרצה לדעת מה חושבים עליו הקוראים, נכון? האם הוא מומלץ ואם לא – למה. אמזון מאפשרים לציבור הגולשים לכתוב "מיקרו בלוגים" של סקירת ספרים! באופן זה רתמה אמזון בצורה מתוחכמת את חוכמת ההמון ויצרה הלכה למעשה רשת חברתית התנהגותית המבוססת על התנהגות הקוראים. מיקום, אוהדים, שמירה במועדפים, ציטוט, רה-טוויט, המלצות – כל אלו הם סממנים של המדיה החברתית יוצרת הרשת. שימוש בחוכמת ההמונים למען מטרה ספיציפית, בסביבה דיגיטלית אוטונומית."
מכאן, המשיך הסגל וביקש להדגים כיצד ליישם זאת במערכת החינוך הלכה למעשה. החוכמה, לדבריו, היא להשתמש בכלי המדיה החברתית ממש בתוך הכיתה, ללא תלות באינטרנט סינכרוני, ובמיוחד – ללא תלות הירארכית במורה כמנהל השיעור. כיצד עושים זאת?
הסגל מציע למנות מספר בעלי תפקידים: תלמיד אחד יהפוך להיות מעין "טכנורטי" – יהיה עליו לבצע איסוף חומרי למידה הרלוונטים לנושאי השיעור, לרכז אותם, ולספר עליהם לכיתה ממש כמו אתר טכנורטי הממפה את הנושאים הנושאים ה'חמים' בבלוגספירה. על תלמיד אחר, תוטל המשימה להפוך ל"דיג" – יהיה עליו לאתר את מיטב הקישורים בנושא מסוים שיוחלט מראש, להעלות אותם לרשת ולהעמידם לשיפוט הכיתה – האם הם מעניינים או לא – הברקה או הדחקה ? על תלמיד שלישי למשל, תוטל החובה הנעימה להפוך ל"בלוגר" של השיעור. עליו יהיה לתעד את מהלך השיעור ובסיומו להעלות סיכום שיעור ממצה לבלוג שיוחלט עליו מראש. על שאר התלמידים יהיה להיכנס לפוסט, לקרוא ולהגיב, ולבסוף אף להיבחן על כך.
"בשיטה זו", סיכם הסגל, "לא רק שהמורה אינו צריך לבזבז זמן במדיה הדיגיטלית על העלאת תכנים היות שהתכנים מגיעים מכולם – אלא הפכנו את הכיתה לרשת חברתית, המתבססת על דינמיקה אנושית, על דרך חיים. התחלנו בטכנולוגיה – וסיימנו בדבר החשוב מכל – ההתנהגות האנושית".
כתיבת תגובה