עם זאת, בישראל, מורים ובתי ספר רבים המנסים לאמץ מודלים של למידה באמצעות פרויקטים, עושים זאת בעיקר בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים, וזאת בשל הלחץ העצום המופעל מצד מכבש בחינות הבגרות והחשש שחלילה "יבזבזו" התלמידים זמן יקר ו"יחטאו" בלימוד נושאים שאינם מופיעים בבגרות.
למידה באמצעות פרויקטים – היא למידה קונסטרוקטיביסטית המתבצעת תוך כדי הליך של עשייה אקטיבית, בדרך של הבניית ידע ואחריותו של הלומד על הידע. העצוב הוא, שבעבר היינו חלוצים בחינוך, ממש ברוח הדברים שנעשים כיום בפינלנד. עשינו זאת כאן כבר לפני עשרות שנים, כאשר בקיבוצים לימדו בשיטת הנושאים, כאשר עסקנו בלמידת חקר, כאשר ביצענו מגוון רחב של למידה באמצעות פרויקטים במסגרת "מחר 98". משום מה לא פיתחנו את כל אלה לתוכנית מערכתית ולשינוי מהותי של דרכי ההוראה במערכת החינוך, וניסיונות אלה נשארו בגדר אפיזודות ייחודיות של מורים חדשניים ויצירתיים, שנגדעו על ידי הבגרויות.
מניסיוני, כמי שהובילה בשעתו למידה באמצעות פרויקט ארצי גדול "גם אני יכול" (תלמידים המתכננים מוצרים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים), אין לי ספק שתהליכי למידה משמעותיים, למידת מיומנויות ובעיקר למידה המשלבת חוויה נפשית-רגשית וקוגניטיבית, היא הלמידה החיונית לטווח ארוך. כאשר שאלתי אנשים מבוגרים מה הם זוכרים מלימודיהם התשובות הן תמיד בנוסח: "צרפתית שלמדנו באמצעות שנסונים", "אנגלית שלמדנו עם שירי הביטלס" "לימודי המעבדה באופטיקה שם פרקנו והרכבנו עדשות ומצלמות". החברה הצעירים יותר זוכרים את "המסע הישראלי" או את המשלחת לגרמניה, ואין הם מדברים על הבילוי והכיף, אלא על תובנות, על למידה שחרטה משהו בזיכרונם, בנפשם ובמוחם.

מבדקי פיאאק – לעומת פיזה – דגש על מיומנויות העתיד
לאחרונה התבשרנו שגם ארגון ה OECD החל לנטוש את הרעיון שמבדקי ההישגים הבינלאומיים מסוג PISA הם האינדיקטור הבלעדי המנבא הצלחה אקדמית, הצלחה מקצועית, הצלחה כלכלית וכדומה. להזכירכם באותם מבדקים מגיעה ישראל למקומות מאד לא מחמיאים ואולם – הפלא ופלא, הכלכלה שלנו מחזיקה מעמד יפה במשברים העולמיים, אחוזי האבטלה נמוכים לאין שיעור מאלו של האיחוד האירופי, ויש לנו מוניטין רב כ"מדינת סטארטאפ" עתירת יוזמות.
האם מדובר במגמות סותרות? ובכן, כמו בכל דבר, תלוי מה בודקים…
ואכן, אם מסתכלים על הנושא מנקודת ראות שונה, נקודת הראות של מיומנויות העתיד, או כפי ש OECD מגדירים אותם כעת, מבדקי PIAC (התוכנית להערכה בינלאומית של יכולות מבוגרים‏), אנו רואים סדרה חדשה של מיומנויות העומדת למבחן, ובהם, יש לישראלים – אם נשכיל לחזק בקרב תלמידינו מיומנויות אלו – פוטנציאל להשיג תוצאות שונות לגמרי. (למדגם הראשון שיתקיים בישראל השנה יידרשו 5,000 איש והוא ייערך כמפקד לאומי). המבחנים החדשים שיכתיבו את אופי החינוך בעשורים הבאים, יבדקו כ-15 מיומנויות, אשר נמצאו כנדרשות וחשובות ביותר במאה ה-21 וביניהן פתרון בעיות, עבודת צוות, יכולת ניתוח, תקשורת מילולית, השפעה על אחרים, תכנון זמן אישי וקבוצתי, קריאת טקסטים ‏(פרוזה או מסמך‏), יכולת חשיבה במונחים כמותיים, שימוש באינטרנט ובמחשב ועוד. ההמלצות הנלוות מבקשות להתאים את תוכנית הלימודים לצורכי שוק העבודה וכוללות בין היתר תעדוף השקעה ב"משאבים רכים" כמו פיתוח מיומנויות, עידוד למידה בזוגות, הגמשת מערכות החינוך, הכשרה, תמרוץ ותחזוקת מורים באיכות גבוהה.

אגב, במסמך שפרסמו בשנה שעברה אינטל, מיקרוסופט וסיסקו, אשר כונה "הדף הלבן" וזכה להדים רבים, פורטו 10 המיומנויות הנדרשות לעובד במאה ה-21 וביניהן יצירתיות וחדשנות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, קבלת החלטות, מיומנויות למידה, תקשורת, עבודה בצוות, אוריינות מידע ‏(כולל מחקר על מקורות, עדויות, הטיות וכדומה‏), אוריינות ICT ‏(טכנולוגיית מידע ותקשורת‏), אזרחות מקומית וגלובלית, חיים וקריירה, אחריות אישית וחברתית ‏(כולל מודעות וכשירות תרבותית‏). ואכן לצד תחום הלימודים, יותר ויותר מעסיקים היום מתחילים לבחון אם המועמדים שלפניהם רכשו מיומנויות כמו חשיבה מסתעפת ועבודה בצוות ואם יש להם תשוקה לעבוד ולפתור בעיות. מיומנויות אלה ניתנות לרכישה, בין היתר, באמצעות עבודה על פרויקטים, ולא ניתן ללמדם על ידי שינון חומר לבחינות.

כאשר אני חושבת על תלמידינו המשתתפים בפרויקט "גם אני יכול", מתחרים בתחרות הרב-תחומית הייחודית "עמל בשביל ישראל", "שוברים את הראש" על פרויקט רובוטיקה במסגרת תחרויות FLL ו- FIRST, לומדים נושא באמצעות מחזמר וריקוד, או מתנסים בפתרון בעיות במרכז היזמות החדש, אני רואה איך התלמידים מתנסים בכל המיומנויות הללו. הם מתמודדים עם פתרון בעיות, משלבים מספר תחומי דעת, עובדים בצוות, מפתחים את התקשורת המילולית, מתמודדים עם תכנון זמן אישי וקבוצתי, משתמשים באינטרנט ובמחשב ולפעילותם יש השפעה חברתית על האחרים. למעשה הם מפתחים כישורים חברתיים ואנושיים, שישמשו כלים מרכזיים להשתלבותם בעולם התעסוקה בעתיד.

הכרה מערכתית וממסדית

אם נחזור למערכת החינוך שלנו, על אף שרבים מאמינים בכך ורבות כבר נכתב על הצורך בלימוד המיומנויות, עדיין אין זה קורה בצורה מערכתית. מיומנויות אלה כמעט אינן נלמדות, לצערי, בכל השיעורים הרבים בהם אנו מכינים את תלמידנו לבחינות הבגרות. משום כך, כאשר אנו בוחנים את מערכת החינוך שלנו, עלינו להתבונן במציאות נכוחה. יש לקחת בחשבון את אין סוף השעות שהמערכת משקיעה ב"תעשיית התגבורים", בשיעורים פרטיים, בתוכניות מיוחדות למען הצלחה בבגרויות, שעולות מיליונים למדינה, לעיריות ולהורים. כל זה אינו קשור ללימוד לשם לימוד, אלא לצורך "התברגות" במקום ראוי באחוז הזכאות.
בהקשר זה, אצלנו בעמל – במטרה להקנות לתלמידי הרשת את המיומנויות שלהם יידרשו בעתיד – התחלנו בפיילוטים של לימודי רטוריקה, debate, תוכנית 'מפתחות לחיים', תחרויות טכנולוגיות המשלבות עשייה בשטח ובכיתה, לימוד רב תחומי במוזיאונים למדע ובספארי, השתתפות במיזמים מתוקשבים המעודדים למידה שיתופית באמצעות רשתות חברתיות, בלוגים ועוד. ואנחנו לא היחידים.
לא מעט בתי ספר, ואף מפמ"רים מסוימים, מכירים בצורך ומתחילים לשלב לימודי מיומנויות לצד תוכניות הלימודים הרגילות. בתחום התקשוב החלה התוכנית הלאומית, במטרה להקנות את מיומנויות המאה ה-21. התוכנית אמנם החלה ביסודיים ומתרחבת לחטיבות הביניים, אך אני ממתינה בכיליון עיניים לראות אותה מיושמת גם בתיכוניים, ויודעת שכאשר נגיע לשם בשעה טובה, נצטרך להתמודד עם התאמתה ללימודים מוכווני בחינות בגרות. (ואולי כבר לא?)

לסיכום: מה ניתן לעשות?

בטווח הארוך, יש לצמצם את מספר בחינות הבגרות לשלוש, ארבע בחינות, ואת רוב הלמידה, לבסס על תהליכים של  הוראה באמצעות פרויקטים. מה שיאפשר לבתי הספר ולמורים לקחת אחראיות על תהליכי ההוראה-למידה המתקיימים בהם.
גם בטווח הקצר יכולה המערכת להתקדם וזאת במספר דרכים במקביל:
הכרה בבתי ספר שכבר מתחילים בלמידה באמצעות פרויקטים –  הקמת ועדה מקצועית, אשר תבחן את תהליכי הלמידה, את התוכניות המוצעות ללמידה באמצעות פרויקטים, את דרכי הביצוע וההערכה. הועדה תבנה קריטריונים בסיסיים לצורך הכרה במודלים לתהליכי הלמידה באמצעות פרויקטים, ותעודד בתי ספר שמלמדים בדרך זו להמיר בחינות בגרות בעבודה על פרויקט, הכנת פורטפוליו ומציאת דרכים לייצוג הידע והתובנות מתהליכי הלמידה. באותם מקצועות שבהם ניתן כבר היום לבצע פרויקט או עבודת חקר כחלק מבחינת הבגרות, יאפשרו לתלמידים לעבוד בצוות ולייצר פרויקטים קבוצתיים, שיהיו מן הסתם מעמיקים, מורכבים ומשמעותיים יותר מהפרויקטים האישיים הנהוגים היום. המערכת תחל בהכשרת מורים להוראה באמצעות פרויקטים (כדוגמת המגמה שנפתחה במכללת קיי ללימוד מורים להוראה ברוח HTH). יש לשלב בכל המוסדות להכשרת מורים הכשרה להוראה באמצעות פרויקטים. זאת ועוד – כדאי לנצל את כניסת הרפורמות "עוז לתמורה" ו"אופק חדש", המאפשרות שעות פרטניות, לשילוב הנחייה וחונכות אישית של מורים את תלמידיהם, כך שכל מורה ילווה קבוצה מצומצמת של תלמידים, שאותם יכיר היטב, ולהם יעניק הנחייה הדרכה וייעוץ אישי. או בקבוצות קטנות.
כך או אחרת, עלינו לשאוף להקניית מיומנויות המאה ה-21  לא רק בתקשוב, אלא בכל התהליכים החינוכיים והלימודיים המתרחשים בבית הספר, וזאת, לדעתי, ניתן יהיה לעשות רק באמצעות מעבר ללמידה באמצעות פרויקטים רב תחומיים.
על מנת שניתן יהיה להיכנס לכך בצורה מערכתית, נדרשת הכרה מערכתית וממסדית, ו"שחרור" בתי הספר להוראה אוטונומית המאפשרת למורים לקחת אחריות על תהליכי ההוראה, ולתלמידים – על תהליכי הלמידה.
לאופי הישראלי מתאים לפתח חשיבה יצירתית, יזמית, רב תחומית, חשיבה מסתעפת, למידה בצוותים.
הגיע הזמן שנבצע שינוי משמעותי ונוביל את לימודי התיכון לכיוון הזה.

מקורות נוספים

Nuts and Bolts of Project Based Learning

הפדגוגיה של ה – PBL ד"ר שרמן רוזנפלד 2.1.12 מכון מנדל, ירושלים

תקצירי ההרצאות בכנס השני בנושא: מיומנויות המאה ה 21- בהוראה ובהכשרת מורים,
מודלים פדגוגיים ושילובם במערכת החינוך, מכון מופ"ת