טכנולוגיה מהרהרת מול טכנולוגיה מערערת

sheizaf

טכנולוגיה ופדגוגיה – עיקרי הרצאתו של הפרופ' שיזף רפאלי בכנס מנהלי עמל

עריכה: רפאלה בלס

את יום העיון למנהלי עמל פתח הפרופ' שיזף רפאלי, ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט באונ' חיפה, אשר שוחח עם המנהלים על קשרי הגומלין בין פדגוגיה לטכנולוגיה. לדבריו קיימות כמה סיסמאות מקובלות בשיח הקיים, שאנו מקבלים בחיוך וכאופן אוטומטי מבלי לערער עליהן, אך האם הן משקפות את המציאות או אולי מדובר בדפוס מחשבה שהתקבע? כך למשל ההבחנה המקובלת בין "דור המהגרים הדיגיטליים" ל"דור הילידים הדיגיטליים" בכל הקשור להטמעת טכנולוגיה ומחשבים בחיי היום יום, המרמז על כך שכביכול הילדים נולדו "עם העכבר ביד", ואין למבוגרים מה ללמד אותם בתחום זה.

 
סיסמה נוספת שאין עליה עוררין – "הטכנולוגיה האולטימטיבית פותרת הכול". ואולם, מקשה רפאלי, אנו נוטים לשכוח שהטכנולוגיה איננה המטרה. במהלך המירוץ המטורף למדיי של הטמעת החידושים וההמצאות, אנו שוכחים לשאול שאלה אחת מרכזית – חידושים לשם מה? - אימוץ טכנולוגיה, טוב ויפה, אבל לצורך מה? אנו מאמצים חידושים בקצב ששום שינוי חברתי לא התרחש בו. אין שום חידושים ברעיונות פוליטיים, דתיים או תחום אחר, המאומצים בקצב כל כך תלול כמו אלו הטכנולוגיים – אם רק נחשוב על הרדיו, הטלוויזיה, האינטרנט והסלולאר. בשביל מה? – המשיך רפאלי  – בשביל מה כל זה? מדוע אתם קונים מחשב בכלל. בשביל מה? יספר לכם הד"ר רוני דיין ממשרד החינוך שעומד להרצות כאן אחריי, שאנו עומדים להשקיע מיליונים עכשיו בהכנסת גל מיחשוב עצום לבתי הספר באמצעות תוכנית התקשוב הלאומית, ואני מבקש, מנהלים יקרים, שתעצרו לרגע ותשאלו אותו – בשביל מה? האם האימוץ של החידושים זו המטרה? האם מדובר בעדכון לשם עדכון, האם אנו מתקינים לוח חכם כמו שאנו משדרגים גרסה במכשירי טלפון סלולארי…? מה התכלית של כל הטכנולוגיה הזו במערכת החינוך? יופי של טכנולוגיה, השקעת משאבים מרשימה – אבל לשם מה? תשאלו את רוני (דיין) – מהן המטרות הפדגוגיות? איך המימון אמור להוביל את השגת המטרות ואיזה מטרות. מדוע השאלה "מה עושים הילדים ברשת" (פייסבוק למשל, צרכים חברתיים) היא פחות חשובה מ"מה רוצה משרד החינוך להנחית על הילדים.."? 
מאחר שטכנולוגיה, בכל מקום, היא טכנולוגיה מערערת. משבשת. משנה את סדרי עולם, מחובתנו לעצור לרגע ולחשוב את מה היא מערערת.
 
 
בית הספר מושתת על שני דברים שזמנם הולך ונגמר – ספר, ובית
 

בית וספרהשאלה של תלות מערכת החינוך במקום ספיציפי היא שאלה שהולכת ומקבלת תשובה אחרת לגמרי. אני ממליץ לכם להתרשם מפרויקט בארה"ב שנקרא 'החאן האקדמי' – אוסף הרצאות קצרות מפיהם של מרצים מצוינים בכל נושאי הלימוד מגן עד י"ב, כשהרעיון הבסיסי הוא שכדאי להעביר את ההרצאות לילדים בבית, ואילו את "שיעורי הבית" – שיכינו בבית הספר. שימו לב שהמושג 'בית' משנה תוכן.

אבל לא רק מושג הבית משנה את דמותו. כל התפיסות שלנו בנוגע לצנזורה וריכוזיות, חייבות לעבור רענון. לא יהיה יותר 'צנזור ראשי' בעולם של טכנולוגיה חדשה. נכון, תוכנית לימודים שאין לה מרכז, היא שונה מאד ממה שגדלנו עליה. גדלנו בסביבה שבה מערכת החינוך פעלה לפי ציות לזמן, ציות לשעון, ציות מדיד למנות זמן קצובות. הרשו לי לגלות לכם, זה נגמר.  
רעיון ה 24/7 נעוץ בבסיס הטכנולוגיה. 

גמישות סינכרונית
יותר ויותר נראה ביטויים לרעיון המולטימדיה, המולטי טאסקינג, פנייה לחושים, תופעת ה'זנב הארוך'– פנייה לנישות קטנות ומיוחדות. עלינו לבנות מערכות שיש בהם יותר שיתוף. בואו נבדוק כמה מהחומר הלימודי נוצר ע"י שיתוף של תלמידים ? ואני רוצה להציע, שאולי צריך לבנות כלים, לפתח נורמות, שבהן יש יותר שיתוף מדור לדור. מושג הרשת החברתית – באיזה אופן נרתום אותה לצרכים חיוביים? ראוי שלשאלת המודל העסקי נרתום גם מודל פדגוגי.

המשחק היא הצורה הטובה ביותר ללמד 
zooהמושג האחרון שארצה לדבר עליו היום – מושג המשחק. המשחק בעיניי היא הצורה הטובה ביותר ללמד, ואת הדברים שבאמת לומדים ומפנימים אנו עושים דרך משחק. אנו לומדים שהטכנולוגיה היא כלי בעל עוצמה בלתי רגילה, כדי לייצר משחקים מהסוג היותר מועיל.

כך למשל אפשר לנצל את הטכנולוגיה כדי לשחק יותר משחקי קבוצה, לחלץ יותר חשיבה אסטרטגית, וכדומה. מהו ההבדל בין משחק מסורתי כמו כדורגל, פוקר, מחבואים חבל, קלאס, שחמט, למשחקי מחשב? והתשובה פשוטה: ידיעת הכללים מול פענוח הכללים. במובן זה משחקי מחשב הם קצרי טווח. כל משחק מחשב שהכללים אינם מוכרים בו מראש, הוא הכי דומה לפיצוח חשיבה מדעית,  חשיבה קונסטרוקטיבית. למעשה, החשיבה המשחקית עושה באופן טבעי את מה שאנו מנסים לבנות בצורה מלאכותית!
 

 

'תרומה לידע הכללי' – זוהי דוגמה למטרה פדגוגית שהוחמצה!
האם בעולם שהידע משתנה, הטכנולוגיה משתנה, יש תפיסה אחרת ללמידה והוראה? 
חוץ משימוש טכנולוגי בשינוע והפצה של מידע, עידוד ומינוף למידת עמיתים וקשרים בין התלמידים, אני רוצה להסב את תשומת לבכם גם לחץ רביעי, כיוון רביעי – הקשר שבין הכיתות השונות
לצערי, עדיין מתייחסים לכיתה כאל יחידה עטופה וסגורה. עדיין לא נפרצו מגבלות הכיתה. 'תרומה לידע הכללי' – זוהי פשוט מטרה פדגוגית שהוחמצה. עולם הידע הוא עולם שנבנה מתרומות של אחרים. למשל, ידוע לכול, שבאותה עת שישראל מובילה בעולם בחדשנות, כלכלת אינטרנט ויזמות, הישראלים הם אחרונים בעולם בקנייה באינטרנט. הישראלים נחשבים 'מלכים' בכל העולם בכל הקשור ל"לחפש ולקחת", אבל גרועים בלתת חזרה.. הישראלי לא רוצה "לצאת פראייר". לא תורמים. לא נותנים. וזה מובנה לדעתי גם במערכת החינוך. לדעתי צריך לשים דגש על הפנייה לשיתוף, הקריאה לשיתוף – כי אם לא נשתף – ניפול עוד יותר אחורה. וסיפור קטן – עמדתי בראש ועדת המיחשוב של אונ' חיפה, הכנסתי לראשונה את רעיון האינטרנט האלחוטי לקמפוס שלנו, ואחרי כן למקומות אחרים, חשבתי שעשיתי רק טוב. חשבתי שזה חלק מהניצול הנכון של הטכנולוגיה. התברר שיש אנשים שלא סולחים לי על כך עד עצם היום הזה… אצל חלקם זה נחשב כנזק נורא… הכול שאלה של באיזו מידה אנו עומדים ליד קיר הגבול הישן ומחזיקים אותו –  או מאפשרים לו להתמוטט סוף סוף, ואולי אפילו שוברים את הקיר בעצמנו.

 

 

 
 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

Current ye@r *