שומרים על קשר משמעותי עם תלמידים בימי קורונה

stay in touch

מאת: ורד סנדק, מנהלת תחום ייעוץ 

כולנו עדים להימצאותנו בתקופה מורכבת וקשה.
veredsחדשות לבקרים נכתבים מאמרים והרצאות על השפעות תקופה זו על כולנו בכל המובנים האפשריים ובעיקר על ילדים ובני נוער שלא נמצאים במסגרות החינוך. משפט אחד של תלמידים תפס מאד את עיני: "שכחו אותנו בבית". כמי ששנים רבות שותפה במעשה החינוכי אני מבקשת להתייחס לאמירה זו. מה המשמעות של המילה שכחו? מתי אנחנו מרגישים ששכחו אותנו.? האם התלמידים חשים שלא רואים אותם? ממי הם מצפים שיראה אותם?

בספרו של דניאל גולמן "אינטליגנציה חברתית", מופיע המושג להרגיש מורגש. ביטוי נפלא זה, מתאר את הצורך שלנו להרגיש שהזולת רואה אותנו ,מגלה אמפטיה  ומבין את צורכינו. המילה היפנית "אמאה", כותב גולמן, מציינת את מודוס "אני-אתה". שטקיאו דוי , פסיכיאטר יפני, רואה בקשר החם שבין אם לילדה –  כאשר היא חשה באופן אינטואיטיבי את צורכי התינוק – בסיס לקשר חברתי שיוצר אוירה אינטימית של חיבור.

אהוד רוזנטל במאמר "איך גיליתי שיש שם משהו אחר", כותב "כאשר יש זולת מתעניין ואמפטי, מתרחשת חוויית עצמי מורכבת ואנחנו לומדים לזהות את הרגשות שלנו".  לזולת יש צורך להרגיש מובן על ידי האחר, ותוך כדי כך, תתאפשר לו התבוננות עצמית.  הוא מציין שהיכולת  להכיר בזולת היא יכולת רגשית ולא אינטלקטואלית.  וכי אנו מצפים שהזולת יבין אותנו ויתנהג בדיוק כפי שרצינו.

אנו ברשת עמל דואגים לתת מענה לשאלה, כיצד ניתן לתלמידים שלנו  להרגיש מורגשים בעיקר בעת הזאת? להרגיש שלא שכחנו אותם בבית?
לא אחת שמעתי מורים המבקשים ליצור קשר עם מתבגרים ונתקלים בתגובות מתעלמות ומתנגדות. אכן, המלאכה לא קלה, אבל הניסיון מלמד, כי כאשר החומה נסדקת, המתבגר נענה לקשר זה  ואף מחפש  ומעוניין  בו.

כמה טיפים ליצירת קשר עם מתבגרים

1. לא להתייאש, להמשיך לחזר  גם אם לא נענינו לקשר, כאשר אנחנו ממשיכים בחיזור מתון , נוצרת  אצל התלמידים  תחושה שלא ויתרנו עליהם לא התייאשנו. ואם לא התייאשנו, כנראה שיש לנו כוונה אמיתית ורצינית. מינון נכון של  חיזור וגוון הניסיונות לקשר (שיחת טלפון, הודעה, המלצה על תכנית טובה, מה אתה אומר על….), יכולים בסופו של דבר לשאת פרי. לעיתים אפשר לזמן שני תלמידים לשיחה, וכך ניתן  להפחית את המבוכה  והחרדה, ועם הזמן ליצור מפגשים פרטניים. כך או אחרת, הכי חשוב – לא לוותר.

2. על מה נדבר?  רצוי לחשוב מראש על נושאים לשיחה ולאו דווקא בענייני למידה. מתוך ההיכרות עם התלמיד ניתן לשוחח על תחומי העניין שלו, מה הדבר הכי קשה לך בימים אלה, עם מי  מהחברים יש לך קשר בתקופה הזאת?  איך אתה מעביר את היום?  האם מצאת יתרונות במצב הנוכחי? אילו?   מה עוזר לך   כשקשה לך?  יש משהו שאתה נעזר בו?  עד כמה ההורים מעורבים במה שקורה לך?  ממה אתה הכי חושש? איך אתה  מפרגן  לעצמך?  מה הכי חסר לך בימים אלה?    מה תעשה מיד אחרי סיום התקופה הזאת?       

השיחה יכולה להיות עד 15 דקות ,  העיקר לשוחח , לגלות עניין ולשמור על קשר.

3. פיתוח הדדיות:  המורה נתפס לא אחת כדמות מבוגר סמכותי בעיני התלמיד, שמתקשה לראות בו איש שיחה המשוחרר מיעדי ההוראה .

במפגשים עם מתבגרים לא אחת שיתפתי ברגשות ובחוויות מעולמי, דבר שיצר תחושה של הדדיות ועודד את המתבגר לשתף בעולמו. כמובן שיש להפעיל שיקול דעת במה לשתף. שיחה אמיתית מתקיימת בגובה העיניים, ומתאפשרת כששני הצדדים פועלים מתוך פתיחות ואמון . לדוגמא, אני יכולה לשתף בתחושותיי בימים אלו. כולנו באי וודאות, אני חשה פעמים דאגה ומתח, עולות בי מחשבות ושאלות שאין עליהן תשובה. אין זה מוריד מערכי כמבוגר אחראי לשתף את תלמידי בדברים אלה, המשקפים אותנטיות ופתיחות.  רצוי גם לספר על  דברים שעוזרים לי, מקלים  עלי, וכן להתייחס לשאלות שנשארות ללא מענה בשלב זה.

4. הקשבה אמיתית ממקום נקי של אמפטיה, ללא ביקורת וללא עמדות ותפיסות מוקדמות. תלמיד: "מאד מתסכל ללמוד בזום",  "זה משעמם ",  " קשה לי לשבת הרבה זמן מול המסך"…כאן נזמין את התלמיד לדבר על הקושי . חשוב לשהות בהקשבה לקושי ולא למהר לפתרונות. לדוגמה: "אני מבינ.ה שהזום מאד מקשה עליך, זה דבר שאני שומע.ת מהרבה אנשים, גם אני מרגיש.ה כמוך בשיחות זום ארוכות……מתי זה קורה יותר בשיעורי הבוקר או הצהריים? האם יש מורים שיותר קל אצלם? מדוע? האם זה קורה בכל המקצועות או רק בחלקם, איך ניתן לשפר שיעור זום כדי שיהיה יותר מעניין.?" חשוב שהצעות לפתרונות תהיינה מאוחרות יותר תוך כדי דיאלוג משותף ורק לאחר הקשבה  אמתית למה שמעלה התלמיד. ננסה לבדוק יחד אתו  מה יכול לעזור לו. אולי להחליט על מינון נכון גם במחיר ויתור על נושאים מסוימים שאותם ישלים אחר כך  (אני תמיד בעד, מוטב חלק מאשר כלום) באמצעות השיעורים מוקלטים. האם תיווך פרטני לנושא קשה יותר, יוכל להועיל? למידה עם חבר בזום?… גם אם לא פתרנו את כל הקשיים, יש חשיבות בשיחה, בהקשבה, באמפטיה ונכונות לעזור. זה מייצר  אווירה של אכפתיות, הבנה ובונה קשר משמעותי.

5. רפלקציה על השיחה רצוי לסיים את השיחה עם אמירה מפרגנת ונעימה, כמו "שמחה על השיחה שקיימנו", "הבנתי דברים חשובים מהשיחה היום", "הצעת רעיון מצוין , ארשום אותו לעצמי",  אני לוקח.ת לתשומת ליבי את מה שאמרת",  "איך הרגשת במפגש הזה?  מקווה שנהנית כמוני מהשיחה, אשמח שנקיים עוד שיחה כזאת, יתאים לך ?" גם בעתות משבר ומצוקה, עלינו, אנשי החינוך, להמשיך להיות מבוגרים משמעותיים עבור התלמידים. שמירה על קשר אישי רציף, התעניינות, דאגה ואמפטיה, היא משמעותית לא פחות מהתקדמות בחומרי הלמידה והספק החומר.  באופן זה, לא רק התלמידים יחושו שלא ששכחו אותם בבית, אלא גם למורים תהיה זו תקופה של העצמה אישית וצמיחה רגשית .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

Current ye@r *