הנתונים מלמדים: כך נבין טוב יותר את משבר האקלים

הרבה מהשיח על קיימות עוסק באנרגיה: שימוש בדלקים פוסיליים, פליטת פחמן דו-חמצני (CO2), והתחממות גלובלית. צריך לקחת בחשבון שאפילו התחממות ממוצעת של רק 2 מעלות תגרום לשינויים דרמטיים באקלים העולמי ותוביל להשלכות חמורות על גידול מזון. התמקדות במשבר האקלים היא התמקדות בתוצאה. אבל יש עוד צורה לספר את הסיפור הזה: התמקדות בגורמים. הגורם הבסיסי לבעיית חוסר הקיימות הוא שימוש יתר במשאבי כדור הארץ. כשצורכים יותר ממה שנוצר לאורך זמן זה לא בר קיימא. 
האדם המודרני קיים כ-200 אלף שנים. במשך 95% מהזמן הזה היינו ציידים, שמתקיימים ממה שקיים סביבנו באופן טבעי. המהפכה החקלאית לפני כ-10,000 שנה התחילה תהליך שבו האדם מהנדס את סביבתו כדי להפיק ממנה יותר. לפני כ-5,000 שנה התחיל מסחר בינלאומי, שבאמצעותו יבאו דברים שאי אפשר היה לייצר באופן מקומי. בהמשך בא האימפריאליזם וכיבוש אזורים כדי לנצל אותם. במאות השנים האחרונות התהליך הואץ עם המהפכה התעשייתית והקולוניאליזם המודרני. ב-50 השנים האחרונות הגענו למצב שבו אנחנו משתמשים ביותר ממה שכדור הארץ מייצר. לפי החשבון של Global Footprint Network הפער הוא כבר 70%, כלומר צריך 1.7 כדורי ארץ כדי לספק את מה שהאנושות רוצה. אבל רגע. איך אפשר להשתמש ביותר ממה שמייצרים? ואיך בכלל מודדים את זה? לכתבה המלאה בדה-מרקר, לחצו כאן