מאת רויטל נאמן יהל*
רשת עמל מפעילה בהצלחה רבה זו השנה השלישית, ניסוי למידה קהילתי רחב בקרב מורים ומנהלים בכעשרה בתי ספר ברחבי הארץ. המורים יוצרים ומיישמים יחידות הוראה שפיתחו בתחומי דעת שונים בבתי הספר, ואחת לכמה חודשים נפגשים כולם ונחשפים לתוצרי הלמידה במגוון נושאים. מפגשים אלה הם הזדמנות נפלאה בעבור המורים להיחשף מצד אחד לתוצרי הבנה ולמידה ופרויקטים שונים, ומאידך לתת פומביות לתהליך ההוראה שלהם. שהרי, לצערנו, כמה פעמים אין לנו מושג מה עושים עמיתינו במקומות אחרים ? לעיתים אין אנו יודעים כלל מה עושה מבחינה פדגוגית חברנו, היושב בחדר הסמוך.
ואכן, אחת הנקודות החשובות בלמידה מבוססת פרויקטים היא הפומביות שיש לתת לתהליך ולתוצר. בדרך שבה אנו נותנים פומביות למעשה, אנו מצהירים קבל עם ועדה על יחסנו הרציני לפרויקט. הדבר מקובל מאוד בעולם האקדמי והמקצועי, כמו גם בהקשר המשפחתי. עלינו לתת פומביות ליצירות לימודיות ועליהם להפוך לנחת הכלל.
במפגש שנערך בקיץ האחרון בבית הספר השבח מופת בתל אביב, הציגו מורי ההומניסטיקה המלמדים בשכבת ט' את תוצרי הפרויקטים השונים שאותם פיתחו במהלך שנת הלימודים. צפינו בתוצרים בספרות, אזרחות, גיאוגרפיה ותנ"ך. בכל אחד ממקצועות אלה, בנו צוותים של מורים יחידות לימוד מבוססת פרויקט (PBL- Project Base Learning) שבו הפרויקט מגדיר את התוצר הסופי שאליו מכוונת הלמידה. התוצר הסופי הוא מניע הלמידה וזה נעשה על ידי העלאת שאלה מניעה הקשורה לעולמו הפנימי של התלמיד ורלוונטית לעולמו העכשווי. בזמן הביקור הייתה התרגשות גדולה של המורים המארחים והתלמידים שניכר שנדבקו באותה התרגשות והתכוננו רבות לקראת המפגש. ההכנות לקראת הפרזנטציה הוסיפה רבות לאותם תלמידים שהתאמנו על דרך ההצגה של הפרויקט, עבדו על מיומנויות של הצגה בפני קהל, דיבור,ביטחון עצמי ויכולת לענות על שאלות של האורחים.
רויטל יהל נאמן
בזמן שעמדתי ליד פינת הקפה ושוחחתי עם אחת המורות לספרות מחדרה, הבנתי שהתהליך שמתרחש כאן ועכשיו, הוא הרבה יותר גדול ומשמעותי. רינת לפיד מורה לספרות בבית הספר הרב תחומי לאומנויות ומדעים בחדרה סיפרה לי בהתרגשות על פרויקט שערכה בכיתתה, כשהשאלה המניעה היתה: כיצד ניתן ליצור תהליך של מיזוג בין תרבויות ודורות במקום חדש במדינה חדשה ?
כדי לענות על שאלה זו, נחשפו התלמידים לדמותה של "זוהרה אלפסיה" , גיבורת שירו של ארז ביטון, עולה חדשה ממרוקו שחייה השתנו ללא היכר בעקבות מהלך כזה. כל אחד מהתלמידים התחבר בדרכו הוא לנושא, חקר זאת מנקודת מבטו, והביע את עמדתו באמצעים אמנותיים שונים כמו מוזיקה, מחול, תיאטרון, אומנות פלסטית, בישול ואפיה. התוצר הסופי היה ערב כיתתי שאליו הוזמנו ההורים, הכיתה כולה הפכה ליום אחד לביתה של זוהרה אלפסיה, כיבוד שהכינו התלמידים ממטעמי מרוקו הציף את החדר, מוזיקה מרוקאית בקולה של זוהרה נשמעה ברקע, התלמידים התלבשו בלבשו מסורתי ואחד הילדים אף כתב שיר מלווה במנגינה לכבודה של זוהרה.
צמד המורות לספרות טפר ענת ולפיד רינת
שתי המורות הללו, כל אחת בדרכה, ענו על הצורך של למידה משמעותית, למידה שבה הלומד בונה מחדש את תובנותיו, יוצר תשתית לתובנות עשירות יותר בעתיד. למידה הנותנת משמעות חדשה לתכנים, מושגים ורעיונות. עמדות שנלמדו בעבר, פותחות נתיבים ללמידה של תכנים חדשים מורכבים יותר בעתיד. שתי המורות ייצרו חדוות למידה, שהיא בגדר הכרח בלמידה משמעותית. הלומד מרגיש שתובנות והבנות גולמיות ועמומות – מתבהרות ומתחדדות. כך למעשה נפתח אופק למידה מעצבת – למידה המכוננת מחדש את הלומד באמצעות התנסויות חדשות. בשני הפרויקטים, נדרשו התלמידים לבצע חלק מעשי – לצאת מהכיתה ולצלם את הניכור ביחיד ובחברה לקראת תערוכת צילומים. בשלב הבא, נדרשו לבטא בדרך אומנותית את תחושת הזרות בדמותה של זוהרה אלפסיה. העבודה הקבוצתית והיצירה גייסו את הלומד ללמידה בדרך אחרת. בשני המקרים נוצרה קהילת חשיבה ויצירה, שהניעה את התלמידים ללמידה אחרת, שתפסה מקום משמעותי מבחינתם, יותר מכל שיעור כיתתי פרונטאלי. בדרך זו למדו התלמידים מהי אחריות ועמידה בלוח זמנים.
תלמידי רשת עמל זכו בחווית למידה ייחודית בזכותן של שתי מורות בשני מקומות שונים בארץ: תל אביב וחדרה. שתי המורות פורצות הדרך חשפו את התלמידים שלהם בכיתה, דרך סיפורה של זוהרה אלפסיה, לחוות רגשות כמו זרות וניכור, כאב והחמצה, מיזוג תרבויות ואהבה. הרבה אהבה.
* הכותבת: מנטורית ומדריכת מורים ללמידה מבוססת פרויקטים של רשת עמל בישראל
אני מבקשת לציין לשבח את המורות המדהימות אותן פגשתי במהלך הפרויקט. ענת טפר מורה מיוחדת נשמה, שבאה להוראה באמת ממקום של שינוי ורצון ליצור חיבור משמעותי עבור התלמידים וגם רינת לפיד היקרה , שיצרה תוצר מעניין מאוד שגייס את כל התלמידים בכיתתה למענו . שאפו להן !!!! ואשרי התלמידים שזכו למורות שכאלה